הרוחות הגיאו-פוליטיות המשתנות בעולם יקשיחו את גישתה של אירן להסכם אפשרי בתחום הגרעין. כך צופים אריק בריוור, סמנכ"ל Nuclear Threat Initiative ומי שהיה איש המועצה לביטחון לאומי ואיש המועצה למודיעין לאומי, והנרי רום, עמית בכיר במכון וושינגטון ללימודי המזרח, במאמר ב-Foreign Affairs. סביר להניח שרוסיה וסין ימשיכו להתנגד לפצצה אירנית, אך הן מתערבות לטובת טהרן בפורומים בינלאומיים ומחלישות את העיצומים עליה. הפלישה לאוקראינה שיחקה לטובתה של אירן, בכך שהגבירה את תלותה של רוסיה בה. בתמורה למאות כטב"מים, משלוחי תחמושת ודרכים לעקוף את העיצומים עליה, רוסיה סיפקה לאירן תמיכה פוליטית, כסף וטכנולוגיה מערבית שנפלה לידיה באוקראינה; היא אף שוקלת להעביר לה מטוסי קרב וטכנולוגיית טילים. אירן מרחיבה גם את הקשרים עם סין, קו החיים הכלכלי העיקרי שלה. סין רוכשת כיום מאירן מיליון חביות נפט ביום, 80% מן הייצוא של האחרונה. העיצומים האמריקנים אוסרים סחר זה, אך ארה"ב אינה אוכפת אותם והיקפו גדל משמעותית בשנתיים האחרונות. ככל שוושינגטון תמשיך להימנע מפעולה, כך סחר זה יתבסס יותר. מוסקבה ובייג'ינג לא סיפקו לטהרן את התמיכה הכלכלית לה קיוותה, וקשיים מסחריים ופוליטיים עשויים להקטין את שיתוף הפעולה. אך כל עוד אירן תאמין שרוסיה וסין יכולות לתת לה יותר מאשר ארה"ב ואירופה, היא תמשיך באותו מסלול. ההתפתחויות בשכנותיה של אירן מסייעות לה גם הן. בשנה האחרונה היא נרמלה את יחסיה עם כוויית, סעודיה ואיחוד האמירויות. למרות שארה"ב שואפת אף היא להפחית את המתחים האיזוריים, הדטנט הנוכחי במפרץ הפרסי מסבך את דיפלומטיית הגרעין שלה. ממשל ביידן הציג הסכם גרעין אפשרי כדרך לפתח קשרים פוליטיים וכלכליים – מה שמתרחש כעת גם בלי הסכם כזה ובלא מעורבות אמריקנית. אירן תקבל רוח גבית נוספת בחודש אוקטובר, כאשר יפקעו העיצומים שהטיל האו"ם על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה. הללו כוללים איסור על ייצוא כמט"בים, שהיא מפרה ממילא במכירתם לרוסיה. אם ממשלות המערב יאפשרו לעיצומים אלו לפקוע בלא חלופה, יוכלו מנהיגי אירן להסיק שגישתם עובדת. מקבלי ההחלטות במערב צפויים לראות הסכם עם אירן כיקר מדי מבחינה פוליטית, לפחות בשנה הבאה – סבורים בריוור ורום. בנוסף לתמיכתה ברוסיה ולדיכוי תושביה, אירן אסרה רבים בעלי אזרחות כפולה, במיוחד אירופים. בפברואר הבא יתקיימו בחירות לפרלמנט האירני, ובחירות לנשיאות – באמצע 2025; הללו יקשיחו את עמדותיהם של הקיצוניים שבממשל האירני. אם וכאשר ימות המנהיג העליון, עלי חמנאי, צפוי מאבק ירושה קשה שיקפיא את דיפלומטיית הגרעין. למרות הכל, ייתכן שתימצא קרן אור: מצבה הגיאו-פוליטי המשופר של טהרן עשוי להוביל אותה שלא להפוך את היכולת הגרעינית לפצצה גרעינית – לפחות לעת עתה. שיהיה ברור: יהיו בטהרן מי שילחצו לעבור את הקו. אבל תוכנית הגרעין הייתה תמיד אמצעי להשגת ביטחון, מעמד, עצמאות והשפעה בינלאומית – ולא מטרה בפני עצמה. אם מנהיגי אירן יחושו שהשיגו ממילא כל אלה, הם עשויים להגיע למסקנה שהסיכון שבבניית פצצה איננו כדאי.