ג'ים פארלי אוהב אתגרים. מנכ"ל פורד, נהג חובב נלהב של מכוניות עתיקות, הופיע לראשונה על המסלול המקצועי בחודש ינואר, מאחורי ההגה של מוסטנג GT-4. אבל הסכנות על המסלול הן כאין וכאפס מול הובלתה של פורד, החוגגת היום (16.6.23) את יום הולדתה ה-120, בעידן חדש וקשה של ייצור רכב – קובע אקונומיסט. כמו חברות אגדיות אחרות, פורד מנסה להמציא מחדש את עצמה בעידן של מכוניות חשמליות ומוכוונות תוכנה, אל מול המתחרים הוותיקים וגם מול אלו שמקרוב באו, כמו טסלה של אלון מאסק.
היצרנים הוותיקים סומנו מזמן בידי המשקיעים כחברות מיושנות, בעלות צמיחה נמוכה ורווח נמוך ויכולת יוצאת דופן להרוס את שווי המניות. בין 2014 לבין כניסתו של פארלי לתפקיד ב-2020, שווי השוק של פורד צנח ב-60% ל-27 מיליארד דולר. לאחר זינוק ל-100 מיליארד דולר באביב שעבר, לנוכח הציפיות מהרכב החשמלי שלה, השווי שב וירד ל-55 מיליארד דולר.
פארלי לא נבהל. הוא ארגן מחדש את פורד בשלוש חטיבות, תוך התמקדות ברכב חשמלי (תחום בו החברה תשקיע 50 מיליארד דולר עד 2026), במכוניות יוקרה המבטיחות רווח ניכר וברכב המסחרי. לדעתו, פורד יכולה להעלות את הרווח הגולמי מ-6.6% אשתקד ל-10% ב-2026 ולעבור לרווח ברכב החשמלי, לעומת הפסד צפוי של 3 מיליארד דולר השנה. פארלי לומד דבר או שניים מן המתחרים החדשים, ויודע היכן יש לפורד יתרונות עליהם.
התרומה הגדולה ביותר של מאסק לתעשיית הרכב היא ההוכחה שרכב חשמלי יכול להרוויח. הרווח הגולמי של טסלה עמד אשתקד על 17%, גבוה בהרבה משל רוב היצרנים הוותיקים. פארלי הולך בעקבותיו של מאסק ומשנה שנים ארוכות של הרגלים, כאשר הספקים העיקריים של היצרנים פעלו בצורה עצמאית.
פורד איננה היצרנית האגדית היחידה המכניסה הביתה את רוב שרשרת האספקה. כך עושות גם ג'נרל מוטורס ופולקסוואגן, המקימות מפעלים משל עצמן לייצור סוללות לרכב. אבל כמו מאסק, פארלי מקדיש לא מעט מזמנו למו"מ ישיר עם חברות הכרייה כדי להבטיח את המחצבים הדרושים לסוללות. פורד כבר חתמה על הסכמים המבטיחים אספקה של 90% מהליתיום והניקל הנחוצים ל-2 מיליון המכוניות החשמליות שהיא מתכננת לייצר מדי שנה החל ב-2026. היא מתכוונת לעבד חלק מן החומרים בארה"ב, להפחית את התלות בסין ולהיות זכאית לסיוע פדרלי. פארלי מקווה, כי בקרוב ייצר מפעל פורד במישיגן את הסוללות הזולות ביותר בארה"ב.