המצב התקציבי העגום של המדינות העשירות היה גורם אפילו למאדאם בובארי חובבת המותרות לסגור את ארנקה. ארה"ב נמנעה מאסון תקרת חוב, אבל בשנה שהסתיימה בחודש מאי היא רשמה גרעון תקציבי של 2.1 טריליון דולר – 8.1% מהתוצר. העלאת הריבית בגוש האירו הובילה לכך שמימון החוב מתקופת הקורונה בסך 800 מיליארד אירו, עלול לייבש את התקציב השוטף. ממשלת יפן הורידה מעל סדר היום את איזון התקציב השוטף. עלות החוב לשנתיים הקרובות בבריטניה גבוהה מזו של המיני-תקציב ההרסני בספטמבר שעבר. המדיניות הפיסקלית העולמית לא נראית רק פזיזה, אלא גם בלתי מתאימה לנסיבות הכלכליות הנוכחיות – טוען אקונומיסט. אינפלציה גבוהה ואבטלה נמוכה משמעותן שיש צורך במדיניות הדוקה, לא מרחיבה. הפדרל ריזרב אומנם לא העלה את הריבית בשבוע שעבר, אך ליבת האינפלציה היא 5% והוא לא יוכל לשבת בחיבוק ידיים לאורך זמן. הבנק המרכזי האירופי העלה את הריבית. הבנק אוף אינגלנד צפוי לעשות זאת השבוע. הפוליטיקאים לא קולטים את המסר וזה מדהים, אומר אקונומיסט. הגרעון האמריקני עלה בעבר של 6% תוצר רק בעיתות משבר: בזמן מלחמת העולם השנייה, לאחר המשבר הפיננסי ובשיא הקורונה. כיום אין משבר כזה, ושפיכת הכסף לשוק גרמה בעיקר לאינפלציה שחייבה להזניק את הריבית – וכך גוברת סכנת חוסר היציבות הפיננסי. העלייה בריבית משפיעה גם על התקציבים. כל עלייה של נקודה בריבית מעלה את מחיר שירות החוב הבריטי ב-0.5% תוצר לשנה. אחת הסיבות לצניחה בהכנסות הממשל הפדרלי ממיסים היא שרווחי הפדרל ריזרב, הנכנסים לקופת האוצר, הפכו להפסדים משום שעליו לשלם יותר תמורת איגרות החוב שהוא מנפיק. המדיניות המוניטרית שולטת באינפלציה רק אם המדיניות התקציבית זהירה – וזה פחות אפשרי כאשר תשלומי הריבית עולים. למרות כל זאת, נסיונותיהם של הפוליטיקאים לשנות מסלול היו חלקיים בלבד. גם לאחר "חוק האחריות הפיסקלית", אשר העלה את תקרת החוב בארה"ב וקיצץ בהוצאות, החוב הציבורי נטו צפוי לעלות מ-98% תוצר כיום ל-11% בשנת 2033. ממשלת בריטניה תכננה להדק את החגורה אשתקד, אבל כעת היא מקווה לקצץ במיסים. גוש האירו נראה יציב בכללותו, אך רבות מן המדינות החברות בו מצויות במצב רעוע. במקביל, מערכות הפנסיה והבריאות ניצבות מול הלחץ של אוכלוסייה מזדקנת. מימוש היעד של פליטת גזי חממה ברמת נטו של אפס מחייב השקעות ציבוריות. תקציבי הביטחון חייבים לעלות כדי לעמוד מול אויבים. מדובר בצרכים תקציביים חיוניים. אבל אם ממשלות רוצות לעמוד בהם, הן יצטרכו להעלות מיסים – או להשלים עם התוצאות האינפלציוניות הבלתי-נמנעות.