נכון לעכשיו, השכר במשרות הנמוכות שוב אינו גדל מהר יותר מאשר במשרות האחרות, אך יש המעריכים ששכרם עלה בשנתיים האחרונות בדומה לשיעור האינפלציה ולשכר במשרות הגבוהות. המשמעות היא שהתחלופה אולי מתמעטת לא רק משום שהעובדים זהירים יותר, אלא גם משום שהמעסיקים העלו את השכר והיטיבו את התנאים ברמה המונעת מעובדיהם לעזוב.
דני קרון, מלצר בלוס אנג'לס, שינה משרות פעמיים מאז חזר מן הקורונה. תחילה הוא עבר בבאר, אך השעות היו קשות והמשמרות הטובות ביותר הוענקו למי שמכרו הכי הרבה מרגריטות. הוא עבר לרשת מסעדות גדולות בה השעות היו נוחות יותר, אך לא הייתה גמישות בהן – בעיה מבחינתו של קרון, השואף להפוך לשחקן. אשתקד הוא עבר למסעדת סושי, בה שכרו גבוה יותר והמשמרות מתאימות יותר ללו"ז המשחק שלו. שוק העבודה החם נתן לו את הביטחון לבצע מעברים אלו, הוא אומר. כעת הוא הפסיק לחפש – גם משום שהשוק פחות נוח, אבל בעיקר שטוב לו במשרתו הנוכחית.
שוק העבודה עודנו חזק, מציין הטיימס, עם אבטלה של פחות מ-4% והמשך העלייה במשרות החדשות, אם כי לא יותר מאשר בשנתיים הקודמות. אבל חלק מן הכלכלנים סבורים שעובדים כמו קרון יאבדו את היתרונות שהשיגו, אם חברות יתחילו לקצץ משרות בצורה נרחבת; מיתון ימחק חלק ניכר מן ההישגים שרשמו העובדים המוחלשים בשנים האחרונות.
חלק מהעובדים אומרים שיש גורם אחד שהשתנה בצורה קבועה יותר: התנהגותם. בתחילת הקורונה הם הוגדרו כ"עובדים חיוניים" וקיבלו הטבות, הם התאכזבו לגלות שהללו בוטלו עם החזרה לשגרה. מבחינתם, ההתפטרות הגדולה הייתה תגובה לכך: הם לא היו מוכנים להמשיך לעבוד עבור מעסיקים שלא באמת מעריכים אותם.
אמנדה שילר, מנהלת חנות, מספרת שהבוס שלה אמר לה לאחרונה שעליה למצוא דרכים להפעיל טוב יותר את העובדים הזוטרים, כי אחרת – הם יעזבו. תגובתה: "גם אני". לדבריה, היא הרגישה שהבוס שלה אינו תומך בה, אינו מביא בחשבון את דעותיה ורק זורק עליה עוד ועוד משימות. "אין יותר נאמנות לחברות, כי החברות לא נאמנות לעובדים", היא טוענת.