טורקיה הסכימה אתמול (10.7.23) לאפשר את קבלתה של שבדיה לנאט"ו – מפנה מפתיע בעמדתה, המאפשר לברית להציג מצג של אחדות ערב הפסגה הקריטית הנפתחת היום (11.7.23) בווילנה. הסכמתה של טורקיה מהווה ניצחון למזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, אשר הסכים אשתקד להישאר בתפקיד זו השנה העשירית בשל המלחמה באוקראינה.
הודעתה של טורקיה באה בעקבות לחץ אמריקני כבד, כולל שיחה מהנשיא ג'ו ביידן לעמיתו רג'פ טאיפ ארדואן כאשר היה הראשון בדרכו לאירופה – מדווח ניו-יורק טיימס. ככל הנראה, בתמורה תמכור ארה"ב לטורקיה מטוסי F16 וחימוש אחר שדרשה אנקרה. כמה שעות לפני כן אמר ארדואן, שהוא מצפה שהאיחוד האירופי יקדם את קבלתה של טורקיה לשורותיו, אך בהודעתו לגבי שבדיה הוא לא כרך בין הדברים.
העמדה הטורקית תקל על ביידן בעת הפסגה, בכך שהיא מורידה בעיה מרכזית אחת מעל סדר היום, ותאפשר לו לומר שוולדימיר פוטין קיבל בדיוק ההפך ממה שרצה: נאט"ו גדולה יותר הניצבת על גבולה של רוסיה, לאחר שכבר אושרה הצטרפותה של פינלנד. במצב זה, הים הבלטי הופך לנתיב מים בשליטת נאט"ו ומעניק לברית את האפשרות להגן על החברות הפגיעות ביותר בה – המדינות הבלטיות, כולל ליטא הגובלת ברוסיה ובבלארוס.
פרשנים אומרים, כי ארדואן הגיע למסקנה שהוציא את המיטב מבחינתו מהמשבר שיצר סביב החברות השבדית. אם היה לוחץ עוד יותר, קרוב לוודאי שלא היה מקבל דבר ואף היה מסכן את מעמדה של טורקיה בברית. המדינה כבר סופגת ביקורת מן המערב בשל קשריו הקרובים של ארדואן עם פוטין ובשל סיועה לחברות רוסיות לעקוף את העיצומים המערביים. אם הייתה ממשיכה למנוע את צירופה של שבדיה, היו עולים סימני שאלה לגבי נאמנותה של טורקיה לנאט"ו.
עם זאת, ביידן עדיין יצטרך לנסות ולהגיע לניסוח משותף בנוגע ליחסיה העתידיים של אוקראינה עם הברית. השיחות בין חברות נאט"ו נמשכו הלילה, ללא החלטה ברורה. הדיונים בשאלה כיצד להשביע את רצונה של אוקראינה, הדורשת להתקבל מיד לברית, מלמדים שהשמירה על אחדות בין החברות הנוכחיות – אותה העלה על נס ביידן – הולכת ונעשית קשה ככל שהמלחמה נמשכת, מציין הטיימס.
אמנת נאט"ו מחייבת קונצנזוס – מצב המרגיז את החברות הגדולות בברית, המספקות את רוב התקציב וכוח האש. הנשיא ולדימיר זלנסקי, אשר דילג בשבוע שעבר בין בירות נאט"ו במאמץ לגייס תמיכה, איים שלא להגיע לפסגה אם לא תובטח מראש התקדמות ממשית למתן התחייבות ברורה לשאלה מתי וכיצד תתקבל אוקראינה לברית. החרמה שכזאת הייתה עלולה להוות סימן ברור לקרע בין הצדדים.
