הסיבה השנייה לאופטימיות הוא ההתקררות ההדרגתית של שוק העבודה, לאחר שהגיע לנקודת רתיחה, ממשיך הטיימס. הפתיחה-מחדש המהירה של המשק ב-2021 הובילה לחוסר איזון בין הביקוש להיצע: מסעדות, מלונות, חברות תעופה ועסקים אחרים נזקקו לפתע למאות אלפי עובדים ולא מצאו די הצורך. לעובדים היה זה רגע נדיר של כוח מיקוח, שהוביל לעליית השכר המהירה ביותר מזה עשרות שנים. אבל כלכלנים חששו שעלייה זו תקשה את ההשתלטות על האינפלציה.
אולם, בחודשים האחרונים המגמה השתנתה. המעסיקים מציעים פחות משרות והעובדים אינם מקפצים ביניהן בחיפוש אחרי שכר גבוה יותר. במקביל, מיליונים הצטרפו או חזרו לשוק העבודה והקלו על המחסור. נכון לעכשיו, כל אלו לא הובילו לגידול משמעותי באבטלה, ששיעורה דומה לזה שלפני הקורונה. בכמה ענפים, ובראשם הטכנולוגיה והבנקאות, היו פיטורים משמעותיים אך רוב המפוטרים מצאו עבודה די מהר. התוצאה היא ירידה בסבירות למיתון.
עם זאת, מדגיש הטיימס, כלכלנים רבים פחות אופטימיים. ליבת האינפלציה (בלא מזון ואנרגיה) עדיין הרבה מעל יעד ה-2% של ה"פד" – 4.8% בחודש יוני. למרות שעד כה הורדת האינפלציה הייתה כמעט נטולת כאבים, אין כל ערובה שכך היא תימשך. מעסיקים שהגיבו על עליית הריבית בשכירת פחות עובדים, עלולים בקרוב להתחיל לפטר. ל"פד" יש מרחב טעות קטן: העלאת ריבית מתונה מדי עלולה לעורר שוב את האינפלציה; העלאה חדה מדי עלולה לגרום מיתון.
כמה מן הגורמים המרכזיים מצויים מחוץ לשליטתם של קובעי המדיניות בארה"ב. מחירי הנפט עלולים לעלות שוב, כמו בתחילת המלחמה באוקראינה. כנ"ל לגבי מחירי המזון, במיוחד לאחר שרוסיה ביטלה הסכם לייצוא כמויות ענק של חיטה מאוקראינה. כאשר הכלכלה ממילא בהאטה, אפילו התפתחויות שוליות לכאורה – כמו למשל לחצים בהחזר הלוואות הסטודנטים – עלולות להוריד את המשק ממסלול ההתאוששות.