נאום ההשבעה של דונלד טראמפ ב-2017 לא נשא את האופי החגיגי המקובל, אלא דיבר על "הטֶבח האמריקני": הרס תעשייתי ואובדן חיים בגלל פשע, כנופיות וסמים. טראמפ לא שיפר את המצב, אך היה משהו בדבריו: יותר מדי אמריקנים מתים מוקדם מדי. המספרים מהממים, אומר אקונומיסט. מחקר של תוחלת החיים ב-18 מדינות עשירות שפורסם אשתקד העלה, כי ארה"ב נפלה מן האמצע בשנות ה-1980 למקום האחרון ב-2018 – וזה עוד לפני שהקורונה גבתה מהאמריקנים מחיר גבוה במיוחד. ב-1960 חי האמריקני הממוצע שבע שנים יותר מחברו הפורטוגזי; ב-2018 חי הפורטוגזי שנה יותר, וזה למרות שההכנסה לנפש בפורטוגל היא שליש מאשר בארה"ב. אפילו סין חלפה על פני ארה"ב בתוחלת החיים. גורמי התמותה המובילים בארה"ב ובגדול הם מחלות לב וסרטן, למרות שהטיפול בסרטן במדינה זו הוא מן הטובים בעולם. הדבר משקף את אורח החיים הבלתי-בריא, הכשלים במניעת מחלות וחוסר השוויון בגישה לשירותי בריאות. השמנת יתר היא בעיה עולמית, אבל שיעור הסובלים ממנה בארה"ב כפול מן הממוצע במדינות OECD הפער הקשה ביותר בין ארה"ב למדינות העשירות האחרות הוא בתמותה האלימה, במיוחד בקרב צעירים. בבני 24-15 הוא פי שלושה מאשר באנגליה. שניים מהגורמים מוכרים היטב: בשנת 2019 שיעור מקרי המוות בנשק חם היה גבוה פי 25 מאשר באיחוד האירופי; התמכרות למשככי כאבים הרגה 650,000 אמריקנים במשך 25 שנה. אבל זה לא הכל. 43,000 אמריקנים נהרגו אשתקד בתאונות דרכים – פי ארבעה מהשיעור בגרמניה. קחו כמעט כל צורה של מוות פתאומי ותגלו שארה"ב היא המובילה. דרך אחת להסביר את הפער היא שהאמריקנים הגיעו למסקנה שונה בנוגע ליחס ההולם בין זכויות הפרט לבין הגנות מדינתיות. אבל אקונומיסט דוחה הסבר זה: האמריקנים תמיד היו כאלה, אך שיעור התמותה זינק רק בשנים האחרונות. יתרה מזאת: לא כל האמריקנים מצויים באותה רמת סיכון. העניים פגיעים במיוחד ותוחלת החיים צנחה בחלקים המוזנחים של הדרום ולב היבשת יותר מאשר באיזורי החוף. לכן, אין זה הגיוני להסיק מסקנות גורפות כאשר יש פערים כאלה. מה אפשר לעשות? חלק מן הצעדים המשמעותיים הם קשים מבחינה פוליטית אך חייבים לטעון בזכותם. למשל: הגברת הפיקוח על הנשק ושינוי המדיניות בתחום הסמים מענישה ללגליזציה. הקונגרס יכול לפעול: ביטוח בריאות כללי במימון מס הכנסה יעניק כיסוי ל-30 מיליון אמריקנים שכיום אינם מבוטחים, טוענות הכלכלניות לירן עינב ואיימי פינקלשטיין; גם זה יעזור, אם יום אחד הפוליטיקאים יהיו מוכנים לשקול זאת. בינתיים, מציע אקונומיסט, יכולים האמריקנים לעשות הרבה דברים קטנים אשר יחדיו יהיו משמעותיים. אין סיבה שעשר מדינות, כולל עניות כמו אלבמה ומיסיסיפי, ימשיכו להתנגד להרחבת הכיסוי הפדרלי של מדיקאייד לתושביהן הפגיעים ביותר. לגבי תאונות הדרכים: אין סיבה שלא להרחיב את חובת חגורת הבטיחות במכוניות והקסדות באופנועים; מחצית מן הנוסעים הנהרגים אינם חגורים. לכל הפחות, המשטרה חייבת לאכוף את מגבלות המהירות. החלפת צמתים בכיכרות אינה יקרה ומונעת תאונות. בתחום משככי הכאבים, על השלטון המקומי להרחיב את הגישה לטיפול בהתמכרות ואת הבדיקות המקדימות לפני נטילת המשככים כדי לקבוע את המינון הנכון. כדי שצעדים כאלה ימומשו, על האמריקנים להפנים כמה חיים מתבזבזים. הפוליטיקאים אינם מסבירים זאת, וכתוצאה מכך הציבור התרגל להשלים עם רמת איומה של תמותה מוקדמת. רק לאחר עוד טבח בבית ספר בטקסס בשנה שעברה, הואיל הקונגרס להטיל מגבלות נשק מתונות. תחושת חירום דומה לגבי סוגים אחרים של תמותה מיותרת, עשויה להוביל לצעדים להארכת חייהם של האמריקנים.