אחסון כל ההליכים נגד דונלד טראמפ יצריך אגף חדש בספריית הקונגרס: מלפני הנשיאות, מזמן הנשיאות, מאחרי הנשיאות. אבל כל אלו אינם משתווים לכתב האישום שהוגש נגדו השבוע בטענה לקשירת קשר להטיית תוצאות הבחירות בנובמבר 2020. זהו הפשע הפוליטי החמור ביותר שניתן לבצע בדמוקרטיה, טוען אקונומיסט; יש מדינות בהן היו מכנים זאת "בגידה". השקרים המתוארים בכתב האישום היו חסרי מעצורים: בפנסילבניה היו, לפי טראמפ, 205,000 קולות יותר מאשר מספר הבוחרים; במישיגן היה "פח אשפה חשוד של קולות"; 30,000 שאינם אזרחים הצביעו באריזונה; בנבאדה היו רבבות קולות מזויפים; מכונות הצבעה שינו את ההצבעה מטראמפ לביידן. הכל היה שקר, או כפי שתיאר אחד מעוזריו של טראמפ: "חרא של תיאוריות קונספירציות שנשלחו מחללית-האם". מול כל אלו יציב טראמפ הגנה פוליטית והגנה משפטית, ויש הבדל מהותי ביניהן. ההגנה הפוליטית היא להאשים את "משפחת הפשע ביידן" בהפיכת משרד המשפטים לכלי נשק פוליטי והשוואת כתב האישום נגדו לגרמניה הנאצית. בהמשך יתקפו טראמפ ותומכיו את בתי המשפט, במטרה להציג את כל אגפי מערכת המשפט כחלק מה"דיפ-סטייט". רבים מתומכיו יסכימו עימו. כתבי האישום מסייעים לו פוליטית, הוא משתמש בהם לגייס כספים וממשיך להיות בהפרש גדול המועמד הרפובליקני המוביל בבחירות הבאות. מבחינה חוקית, ההגנה תהיה: טוב, רוב מה שנאמר בכתב האישום הוא נכון, אבל השאלה היא האם זה פשע. מדיניותו רבת השנים של משרד המשפטים היא שלא ניתן להעמיד לדין נשיא מכהן, וההגנה תטען שהיא חלה גם לאחר סיום כהונתו על מעשים שביצע במהלכה. היא תטען שטראמפ האמין בכנות שניצח, ואם הוא לא שיקר – גם הוא לא עסק בקשירת קשר. מובן שבית המשפט הוא שיכריע, אך בכל מקרה יש חשיבות לעצם הגשת כתב האישום, סבור אקונומיסט. ראשית, איש איננו מעל החוק. עם כל ההשלכות השליליות של ההעמדה לדין, זוהי האופציה הפחות הגרועה למוסדות האמריקניים. ויתור על כתב אישום רק משום שהוא מסוכן מבחינה פוליטית, יהיה תקדים מסוכן ולפיו מועמדים לנשיאות נהנים מחסינות. שנית, בבית המשפט יש חשיבות למציאות. טראמפ שגשג על כיפוף האמת לפי צרכיו, אבל באולם המשפט יש מחיר לשקרים ויש ערך להצגת הראיות ולהכרעת המושבעים. אולם, לא בית המשפט יקבע מי יהיה הנשיא הבא וזאת בשל הצורה בה פועלת מערכת הצדק האמריקנית. על נשיא ברזיל לשעבר, חאיר בולסונרו, נאסר להתמודד במשך שמונה שנים בגלל מזימה פחות חמורה מזו של טראמפ. לעומת זאת, בארה"ב אין חוק המאפשר למנוע מעבריין מורשע להתמודד למשרה ציבורית; הוא יכול להתמודד מתוך הכלא. בכל מקרה, סביר להניח שמשפט סבוך שכזה יסתיים לפני נובמבר 2024; בתי המשפט יוכלו לקבוע חלק מהעובדות, אבל רק הבוחר יחליט מה לעשות בהן. לפיכך, המבחנים הבאים של טראמפ יהיו פוליטיים. מדובר באחריות רבה על הפוליטיקאים הרפובליקנים המודים בשקט בכך שהוא אינו כשיר להיות נשיא. מאז נכנס טראמפ לפוליטיקה הנשיאותית ב-2015, קיוו מתנגדיו שמישהו – יריביו בפריימריז, הממסד הרפובליקני, רוברט מולר, הליך ההדחה, התורמים למפלגה, בתי המשפט, מישהו – יחסוך להם את הצורך להוקיע אותם ולהסתכן בחמת זעמם של תומכיו. אבל כעת לא נשאר מישהו אחר והזמן בו הם יכולים לפעול הולך ואוזל. רפובליקנים אלו ויתר האמריקנים חייבים להיות ערים לסכנה. לא מדובר רק במסלול למשבר ממסדי ובכך שטראמפ עלול לנסות שוב – ובצורה משופרת – לגנוב את הבחירות. טראמפ גם בהחלט עלול לזכות בבחירות בצורה הוגנת. המשמעות תהיה, שהעם האמריקני החליט לבחור מחדש אדם הכופר בערך הבסיסי ביותר של רפובליקה הנשלטת בידי אזרחיה: המפסיד מוותר מרצונו על כוחו. מה שיקרה בשנה הקרובה בארה"ב יבחן את בתי המשפט ואת הפוליטיקאים הרפובליקנים – ויהיה מבחן יסודי לציבור הבוחרים.