בשלהי נובמבר 2013 עגנה בנמל ביירות ספינה רוסית בדרכה למוזמביק ופרקה 2,570 טון של אמוניום חנקתי, איש אינו יודע מדוע היא עצרה בביירות ומדוע האמוניום הורד ממנה. המטען אוחסן בהנגר 12, בצל מגדלי החיטה הענקיים של הנמל. באותו רגע החל לתקתק לאחור השעון לקראת הפיצוץ הלא-גרעיני הגדול ביותר בהיסטוריה – כותבת הסופרת והמתרגמת הלבנונית לינה מונזר בוושינגטון פוסט.
אין ספק שהיו מי שחתמו על המסמכים הקשורים למטען. ככל שהוא אוחסן זמן רב יותר, ידעו עליו יותר אנשים – ודאי בנמל ביירות בו פעילות המיליציות שהפכו לקרטלים שהפכו למפלגות לאחר מלחמת האזרחים (1990-1975). ראשי הארגונים הללו היו למנהיגיה של לבנון ואפילו לנשיאיה, והם הציבו את נאמניהם במוסדות המפתח של המדינה. את הפוליטיקה הידועה לשמצה של לבנון מסכמת מונזר במילים "מדינת מאפיה": דבר לא קורה בלא מצוות ה"דונים". הם גוזרים קופון מכל דבר ומצפים לנאמנות מוחלטת. למדינה הזאת הגיע האמוניום.
אמוניום מייצר לשתי מטרות מרכזיות: דישון ופצצות. בשל כך יש לאחסן אותה בצורה בטוחה. אבל כאן הונחו השקים זה על גבי זה; חלקם נקרעו ותכולתם נשפכה על רצפת ההנגר – בו היו גם 15 טון של זיקוקים. החלל הזה היה פצצת זמן. היא התפוצצה ב-4 באוגוסט 2020 בשעה 18:08, לאחר שאש ממקור בלתי ידוע פרצה בהנגר 12. אזהרות מפני דליקה כזאת הושמעו במשך שנים והגיעו עד לראש הממשלה, חסן דיאב, ולנשיא מישל עאון. אבל האמונים לא הורחק ולתושבים בסביבה לא ניתנה כל אזהרה.
אותו ערב היה חם, הרחובות היו שקטים, הקורונה הייתה בעיצומה, הקריסה הפיננסית הצניחה את רוב הלבנונים לעוני. כלכלת לבנון – תרמית פונזי ענקית של הבנקים, הבנק המרכזי והממשלה – קרסה, כפי שכלכלנים רבים הזהירו במשך שנים. כדי להקטין את הפסדיהם, הבנקים הקפיאו את הפקדונות ואפשרו למשוך סכומים שהספיקו בקושי לקיום יום-יומי. זה היה לחלוטין בלתי חוקי, למעשה גניבה – מציינת מונזר – אך ה"דונים" בממשלה אישרו זאת. לבנונים רבים לא יכלו לקנות דלק, מזון ותרופות. מדפי בתי המרקחת התרוקנו. התורים בתחנות הדלק השתרכו לאורך קילומטרים. בלילות היו הבתים והרחובות נתונים באפלה. זוהי המדינה שעיר הבירה שלה התפוצצה.
זו אינה לשון גוזמה. ביירות התפוצצה. הפיצוץ היה כה עז, עד שהוא נרשם כאירוע ססמי (רעידת אדמה) והורגש בקפריסין. פטרייה של עשן התרוממה מעל העיר וגלי ההדף התפשטו לכל רוחבה. מי שלמזלו שרד את הפיצוץ, זוכר אותו כטלטלה עזה של הגוף וכרעם אדיר שאין כמותו. שלוש שנים מאוחר יותר, האבידות ידועות: 220 הרוגים, 7,000 פצועים כולל נכים לצמיתות, 70,000 בתים הרוסים, 300,000 חסרי בית.
