מדינות קרועות סכסוכים אינן נדירות במזרח התיכון, אך תימן היא המקרה הקיצוני ביותר: שמונה שנים של מלחמת אזרחים אכזרית בין הממשלה החלשה הנתמכת בידי סעודיה לבין המורדים החות'ים הנתמכים בידי אירן. אשתקד הושגה הפסקת אש שאמורה הייתה לייצב את המדינה ועל הנייר לשמור על אחדותה. אבל בפועל, היא אפשרה לחות'ים לחזק את שליטתם – כולל בבירה צנעא – ולשאוף להכרעה.
לפחות תשעה גורמים שונים מתחרים על השלטון – מציין אקונומיסט. מועצת ההנהגה הנשיאותית, אותה הקימה סעודיה אשתקד, טוענת שהיא הממשלה החוקית. המועצה אומרת שהיא שולטת ברוב המדינה, אך בפועל בידיה החלק הקטן ביותר מבין כל היריבים: אגף אחד בארמון הנשיאות בעיר עדן; רוב חבריה מתגוררים במלון ריץ-קרלטון בעיר ריאד, והם מבלים את רוב זמנם במריבות פנימיות.
לאחר שהחות'ים כבשו את צנעא ב-2014, יצרו סעודיה ואיחוד האמירויות שורה של בריתות כדי להיאבק בהם. אולם, לאחרונה נפרדו דרכיהן של שתי המדינות, והאמירויות תומכות כעת במועצת המעבר הדרומית בראשותו של הגנרל אידריס א-זוביידי, למרות שהוא חבר גם במועצת הנשיאות הנתמכת בידי סעודיה. מועצה זו שולטת במה שהיה תימן העממית עד לאיחוד ב-1990, ונראה שהאמירויות לוטשות את עיניהן לנמלים ובארות הנפט שבאזור זה.
הסעודים מנסים להציב משקל נגד לאמירויות באמצעות גיבוי לנסיכויות ולשבטים העתיקים, בדמות "מועצה לאומית" ו"ברית שבטים" שהוקמו בשבועות האחרונים. הם גם מקווים ליצור מסדרון אל האוקיינוס ההודי. המתחים בין הצדדים גם תורגמו לאלימות, כאשר מיליציות הנאמנות למועצה הלאומית התנגשו עם תומכיו של א-זוביידי והצדדים נאבקים על השליטה בעיר הנמל מוקאלה.
תימן עלולה להתפרק גם מכיוונים אחרים, ממשיך אקונומיסט. כיסים של אל-קאעידה עודם מצויים בחלקים המרוחקים של חצר-מוות. לשלטונות המקומיים של מחוזות מאריב וטאיז יש קשרים הדוקים עם איסלאח – פלג המקורב לאחים המוסלמים הנתמכים בידי קטר, שגם עשויה לנסות ולהשתלט על מחוז מאהרה הגובל בה.
השבירות הזאת היא מתנה משמים לחות'ים, אשר בתוך 20 שנה הפכו מחבורת מורדים שולית לשליטיה של רוב תימן. מנהיגותם מאוחדת בקשר דתי, הם מקבלים נשק ואימונים מאירן וחיזבאללה והודפים את כל המתקפות שבחסות סעודית; הם הצליחו לתקוף בעומק סעודיה והאמירויות ובשנה שעברה אילצו את מוחמד בן סלמאן לבקש הפסקת אש.
מאז ניסו הסעודים לקנות את ליבם של החות'ים: הם הסירו את המצור מעל חודיירה, אפשרו לחדש את הטיסות לצנעא, פתחו במו"מ איתם, התירו לבכירי החות'ים לעלות לרגל למכה, הציעו לשלם את שכרם של עובדי ממשלם. אולם, הפסקת האש רק חיזקה את מעמדם של החות'ים מול הסעודים. הם דורשים פיצויים על נזקי המלחמה. מנהיגם, עבד אל-מאלכ א-חות'י, מציג את עצמו כמנהיג האומה המוסלמית כצאצא של הנביא מוחמד. כמה מאנשיו אפילו מדברים על כיבוש מכה ומדינה.
מאז הפסקת האש הכבידו החות'ים את אכיפת האידיאולוגיה שלהם בשטחים שבשליטתם, כגון איסור גביית ריבית וחרם על מוצרים המיובאים מן הדרום. במקביל, הם מגבירים את מאמציהם הצבאיים לעבר טאיז, המוחזקת בידי הממשלה הנהנית מהכרה בינלאומית ואשר הייתה בעבר המרכז התעשייתי של תימן. המתקפות החות'יות מנעו מן הממשלה את הכנסות הנפט והמכס מן הדרום, ובכך ערערו עוד יותר את בסיסה הכלכלי. "בסופו של דבר נשלוט במדינה כולה", הם מבטיחים.
