השבוע לפני עשר שנים החל נשיא סין, שי ג'ינפינג, להניח את היסוד המרכזי במדיניות החוץ שלו. הוא החל עם רעיון אמורפי של החייאת "דרך המשי" העתיקה, אשר קישרה את סין עם מרכז אסיה, המזרח התיכון, אפריקה ואירופה. כאשר התוכנית קיבלה את שמה הרשמי – "חגורה אחת, דרך אחת" – היא רימזה על רצונה של סין לשוב ולהציב את עצמה במרכז העולם. לאחר מכן השם רוכך ל"יוזמת החגורה והדרך", אם כי שי תיאר אותה כ"פרויקט של המאה". במידה רבה, היוזמה מצדיקה זאת – כותב אקונומיסט. למעלה מ-150 מדינות, המייצגות 75% מאוכלוסיית העולם ומחצית מן התוצר העולמי, הצטרפו אליה. סין הזרימה מאות מיליארדי דולרים בהלוואות ומענקים למסילות, כבישים ועבודות תשתית אחרות, מברזיל ועד לאוס. היא הפכה למלווה הגדול ביותר ולמקור השקעות חיוני במדינות מתפתחות רבות. הרבה טוב צמח ממנו: מדינות רבות זקוקות עד מאוד לכבישים טובים יותר. אולם, הזמן חשף גם את כשלי התוכנית. חלק מן המדינות מתקשות לפרוע את ההלוואות. סין מבצעת כעת התאמות ודורשת תשואה גבוהה יותר. גם אם היא יוצקת פחות מלט, היא מציגה אתגר גדול יותר למערב. הבעיות אינן סוד: במשך שנים השתמשו הבנקים הסיניים בקני מידה מפוקפקים במתן הלוואות למשטרים מלוכלכים. באופן בלתי מפתיע, רבים מן הפרויקטים כשלו, בעוד נטל החובות (לא רק לסין) הביא כמה מדינות אל סף חדלות הפרעון. סין החמירה את המצב בכך שהתעלמה ממלווים אחרים וניהלה עימן שיחות דו-צדדיות סודיות ועקשניות. בכמה מובנים נראה שסין למדה את הלקח. הבנקים שלה שינו את נהליהם וההלוואות יותר ממוקדות, בין היתר משום שהקשיים מבית הפחיתו את התלהבות הציבור מ"החגורה והדרך". שי קרא למשקיעים הסיניים להתמקד ב"פרויקטים קטנים אבל יפים", באיכות ובתשואה גבוהות יותר. יש יותר ויותר דיבורים על "דרך המשי הדיגיטלית" – תקשורת, מחשוב ענן וכדומה. אבל יש בעיות: סין אינה מגבירה את השקיפות ואינה מוכנה לתספורות מצד הלווים. היא גם אינה מוכנה לוותר על "החגורה והדרך" כאמצעי לערעור הסדר העולמי. המפלגה הקומוניסטית תמיד השתמשה בה למירוק תדמיתה, וכעת היא גם מציגה אותה כמודל פיתוח חופשי מדמוקרטיה, בלי הצקות מערביות על זכויות אדם או שחיתות. נמלים ותחנות כוח במימון סיני נראים לעין, בעוד המערב המטיף אינו נותן דבר – כך נראים הדברים לתושבים המקומיים. המערב צריך להגיב באמצעות הצגת חלופה טובה יותר ל"חגורה והדרך", טועןל אקונומיסט. אשתקד הציגו מדינות G7 תוכנית להשקעת 600 מיליארד דולר בקידום התשתיות במדינות בעלות הכנסות בינוניות ונמוכות; כעת עליהן לעמוד בה, לאחר שהתחייבויות קודמות לא מולאו. למדינות המערב יש בעיות כלכליות משלהן, אך אל להן לראות השקעות כאלו בתור צדקה. זוהי השקעה בסדר העולמי מבוסס הכללים, או חלק מהמסע לבלימתה של סין. כמו לפני עשור, המדינות העניות זקוקות למימון עצום לבנייתן. אם סין וידידותיה יהיו היחידות שישימו הצעה על השולחן, הן יעצבו את העתיד.