כאמור, חלק ניכר מן הסבל יהיה מנת חלקם של תושבי המדינות העניות, בין היתר משום שאינם יכולים להרשות לעצמם מיזוג אוויר. כך למשל, 270 מיליון הודים ייחשפו לחום כבד ב-2030, אבל נכון לשנת 2018 – רק ב-5% מן הבתים במדינה היה מיזוג. במדינות המפותחות, משקי בית נוטים לקנות מיזוג כאשר הם מגיעים להכנסה שנתית של 10,000 דולר – אבל במדינות העניות מדובר בסכום שאליו יגיעו אולי בעוד כמה עשרות שנים. דוגמה נוספת: סיירה ליאונה, בה החום יהיה מן הקשים ביותר בעולם, אבל ההכנסה השנתית היא 2,000 דולר ורק ל-2% מהמשפחות יהיה מיזוג עד 2030. מי שעובדים בחוץ מצויים במקרים רבים במדינות החמות והמסוכנות ביותר. בהודו ופקיסטן הם מהווים 56% ו-47% מכוח העבודה (בהתאמה); במדינות אלו צפויים ימים מן החמים ביותר בעולם. לעומת זאת, בארה"ב מדובר ב-10% בלבד מכוח העבודה. גם במבט לתוך המדינות יש הבדלים: על המהגרים מוטלות המשימות הקשות ביותר, כולל באותו אתר עצמו. מומחים ממליצים להכשיר את העובדים בחוץ להתאים את קצב העבודה לחום ולצאת להפסקה כאשר הוא בלתי נסבל. גם בגדים לבנים עוזרים להפחית את חום הגוף. אבל, צעדים אלו יכולים לסייע רק בשוליים, ויש צורך בחקיקה ואסדרה של עבודות אלו. הללו קיימות במדינות בודדות בלבד – כמו קפריסין, איחוד האמירויות וקטאר – אבל לא בארה"ב, אם כי הנשיא ג'ו ביידן הורה להכין הוראות אחידות. החוק בסין מחייב לשלם תוספת בעד עבודה בחום שמעל 35 מעלות, אך אינו אוסר אותה. גם תושבי המדינות המפותחות אינם חסינים, מדגיש הפוסט. חוקרים קושרים בין גלי חום אשתקד באירופה, בה המיזוג פחות נפוץ מאשר בארה"ב, לבין 60,000 מקרי תמותה. מחקר מ-2012 מצא, כי גלי החום עולים בחייהם של למעלה מ-500,000 בני אדם מדי שנה ברחבי העולם, ורבים אחרים סובלים מבעיות בריאותיות כרוניות.
|