היריבות הגוברת בין ארה"ב לסין הובילה רבים לדבר על מלחמה קרה שנייה, בעוד אחרים מתנגדים להשוואה. אפשר לומר זאת כך: לשני המשקים הגדולים בעולם יש מרחב צר לשיתוף פעולה ומרחב ניכר לעימות. כך כותבים באקונומיסט קונדוליזה רייס, לשעבר שרת החוץ של ארה"ב וכיום מנהלת בכירה במרכז הובר, וניאל פרגוסון, עמית בכיר במכון. ההבדל החשוב ביותר מול המלחמה הקרה הראשונה הוא כמובן מקור הסכסוך. לארה"ב ובריה"מ היה מעט מן המשותף; האחרונה הייתה ענקית צבאית אך בעלת משק חלש ומנותק מרוב העולם. לעומת זאת, סין נכנסה מרצונה לכלכלה העולמית ובמשך 30 שנה יצאה נשכרת מהשתלבותה בה. במשך שנים היא דגדגה את העוצמה האמריקנית, אך החלה לעשות זאת בצורה חזיתית תחת שי ג'ינפינג. סין בנתה רשת מרשימה של תשתיות תקשורת, נמלים ובסיסיים צבאיים במדינות הסמוכות על שולחנה. כל פרויקט הרחיב את השפעתה, וזאת בנוסף לעצם גודלו של השוק הסיני. ארה"ב אירחה להגיב ולעיתים קרובות מדי קראה למדינות אחרות להתנגד להשקעות הסיניות בלא להציע חלופות. אבל האמת היא שמתחילים להתגלות סדקים במדיניות החוץ הסינית. גישתה התוקפנית לפרויקטים בחו"ל, הסתמכותה שם על פועלים סינים במקום מקומיים וכשלים בבנייה מעוררים התנגדות כלפיה בדרום אמריקה, אפריקה ועוד. לעומת זאת, במלחמה הקרה הוכיחה ארה"ב שהיא יכולה לשפר את חייהם של תושבי מדינות אחרות. השאלה כיום היא עד כמה ביכולתה לנצל לטובתה את הכשלים הסיניים באמצעות אסטרטגיה דומה. רייס ופרגוסון סבורים שיש ללמוד חמישה לקחים מהמלחמה הקרה. הראשון: יש חשיבות לבעלי ברית, טובים ורעים כאחד. בעלת הברית החשובה ביותר של סין, רוסיה, הפכה לנטל בשל המלחמה באוקראינה. לעומת זאת, ארה"ב התברכה בברית אירופית אשר המציאה מחדש ואף התחזקה את עצמה אל מול התוקפנות הרוסית. יש לה גם בעלות ברית חזקות באסיה – כמו אוסטרליה, קוריאה הדרומית ויפן – והיחסים עם הודו מתהדקים. השני: הרתעה דורשת יכולת צבאית התואמת את הרטוריקה הסובבת אותה. סין שיפרה את כל ההיבטים של יכולתה הצבאית, בעוד המלחמה באוקראינה וזירת טייוואן חשפו את חולשות המערב. המערב חייב להגיב מיד בדמות נשק מתקדם יותר, ליצור מערכת אספקה בטוחה למוצרים חיוניים ולבנות מחדש את התעשיה הביטחונית. שלום דרך עוצמה – זה עובד. השלישי: למנוע מלחמה בטעות. העולם נשכר גם היום מהקשרים בין צבאות ארה"ב ורוסיה (שנוצרו בזמן המלחמה הקרה) ומונעים מלחמה שתפרוץ בטעות. לנוכח הטכנולוגיות הנוכחיות, כולל בינה מלאכותית, מלחמה בין ארה"ב לסין עלולה להיות מסוכנת עוד יותר מאשר בין ארה"ב לרוסיה. סין אינה מוכנה לדון על מניעה דומה; זו טעות מצידה. הרביעי: רייס ופרגוסון מזכירים את המברק המפורסם של ג'ורג' קנאן, הדיפלומט האמריקני במוסקבה, אשר ב-1946 הצביע בצורה מדויקת על חולשותיה של בריה"מ. הוא הציע שארה"ב תבלום את התפשטותה של בריה"מ וטען שבסופו של דבר תקרוס בשל בעיותיה הפנימיות. סין חזקה מבחינה כלכלית יותר מאשר בריה"מ הייתה אי-פעם, אבל גם כאן נראים סדקים. שליטים סמכותניים מעדיפים שליטה פוליטית על פני ליברליזציה כלכלית. החמישי והאחרון: דבר אינו בלתי נמנע. מנהיגי המלחמה הקרה מעולם לא הפחיתו בחומרת האתגרים שלפניהם. כדי שהדמוקרטיות יצליחו כיום, עליהן להתמודד עם הכשלים שלהן, כולל קרעים בחברה בשל הבדלים אתניים, חברתיים וכלכליים וההעצמה שלהם ביקום המקוון. כשלון בהבטחת הלגיטימיות של המוסדות הפוליטיים המגנים על החרות מפחית את האמון בדמוקרטיה עצמה. כדאי לזכור שהדמוקרטיות כבר התמודדו עם שליטים סמכותנים שחשבו בטעות שהקקפוניה של החרות היא חולשה, וחשבו שדיכוי המתנגדים בארצותיהם הוא עוצמה. הארי טרומן, רונלד רייגן, ג'ורג' בוש האב – הנשיאים הטובים ביותר של המלחמה הקרה הבינו שהסמכותנים טועים. אם הדור הנוכחי של מנהיגים יציג את אותה נחישות, התוצאה של היריבות הנוכחית תהיה ניצחון נוסף לעולם החופשי.