"טפל נכון ברעיונות הגדולים". זו המסקנה המרכזית של הספר החדש "Conflict" על הלוחמה מאז 1945, שכתבו הגנרל דייוויד פטראוס וההיסטוריון אנדרו רוברטס. הרעיון הזה תואם ככפפה ליד את מלחמת חרבות ברזל – סבור דייוויד איגנציוס, מבכירי הפרשנים בוושינגטון פוסט. הרעיון הגדול ביותר של ישראל במלחמה הוא להרוס את הכוח הצבאי והשלטוני של חמאס. אין ספק שזהו יעד נכון; רוב הפרשנים הערבים מכירים באיום של חמאס, גם אם לא יאמרו זאת בקול. אבל יש עוד רעיונות גדולים, כמו הימנעות מפעולות שגויות שירחיבו את המלחמה, יגרמו ביקורת בינלאומית ויגרמו לכך שישראל תהיה יותר פגיעה. לאור זאת, מפקדי צה"ל מתחבטים כיצד לעצב את המערכה להרס חמאס. הם אינם רוצים לנצח בשטח ולהפסיד בדעת הקהל. מה מעצב את חשיבתם? כמו כל חלקי החברה הישראלית, צה"ל זועזע ממתקפת חמאס. הוא לא צפה אותה, וכעת הוא עלול לשגות בהערכה שחיזבאללה ואירן לא יתקפו את ישראל. לכן, טוען איגנציוס, "רעיון גדול" חיוני לישראל הוא לשקם את ההרתעה, מבלי להיגרר למלחמה רב-חזיתית. שיחות עם חיילי צה"ל מלמדות שתחושת הטראומה היא אישית, אך המפקדים יודעים שהם חייבים לכבוש את הכאב האישי כדי ליצור אסטרטגיה חכמה. שערותיהם של מפקדי צה"ל סומרות למחשבה על סיוע לאזרחים תומכי חמאס, אך יודעים שחיוני להפחית את האבידות בקרבם ולשמר את התמיכה הבינלאומית, במיוחד זו של ארה"ב. הם משתמשים בכל טכנולוגיה אפשרית כדי למפות את שדה הקרב, במיוחד את רשת המנהרות המהווה עיר שלמה מתחת לעזה. זו סיבה לכך שלא מיהרו לפתוח במתקפה הקרקעית. כל יום שעובר נותן להם מידע נוסף ממגוון החיישנים המתרחב מעל האדמה ומתחתיה. אספקת הדלק והמוצרים של חמאס אוזלת והוא יהיה חייב לעלות אל פני השטח – וכך יאפשר לישראל לאסוף יותר מידע עליו ועל החטופים. צה"ל ישתמש במפת היי-טק של עזה כדי להנחית מתקפות מהאוויר והיבשה, ובמידת האפשר – רק נגד חמאס ולא נגד האזרחים ובני הערובה. מפקדים רוצים שלכל כדור תהיה כתובת, אבל מלחמות לא מתנהלות כך; הקרב הקרקעי יהיה מכוער, מזהיר איגנציוס. כיצד תוכל ישראל להרוס את חמאס במחיר נמוך ככל האפשר? קצין בכיר במילואים מציע: לאט-לאט. לא להילחם מבית לבית, מה שיגדיל את האבידות בחיילים ובאזרחים. לתת למודיעין להוביל את הפעולות, ואז להשתמש ככל האפשר במל"טים אלימים ובכלי נשק אוטונומיים כדי לפגוע במטרות. זו הייתה הגישה של הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש. מפקדים אמריקנים דוחקים בישראל ללמוד את הקרב בן תשעת החודשים על מוסול, שהחל באוקטובר 2016. לוחמי דאעש התחבאו במנהרות ובמערות. ארה"ב ובעלות בריתה נעו באיטיות, תוך שילוב של לוחמת קומנדו ומתקפות מל"טים. הן הצליחו להרוס את דאעש; 11,000-9,000 אזרחים נהרגו. מה שמוביל לרעיון גדול אחר שלדעת איגנציוס ישראל חייבת לבחון בקפידה: מה יקרה ביום שאחרי. נכון לעכשיו אין לישראל תשובה לשאלה זו. האם ניתן יהיה לחלוק את האחריות הביטחונית על עזה עם כוח בינלאומי, אולי גרסה של הקואליציה האירופית-ערבית נגד דאעש, כפי שהציע השבוע הנשיא עמנואל מקרון? אולי רשות פלשתינית מחודשת, בתמיכה פוליטית וכספית של סעודיה? זה הרעיון הגדול הקשה ביותר, אך הוא חיוני לעתיד יציב. לבסוף, על מפקדי צה"ל לשקול האם ישראל יכולה לשאת את המלחמה הארוכה שתהיה נחוצה כדי לסלק את חמאס מעזה. ישראל גייסה 360,000 חיילי מילואים, ואם המלחמה תתמשך – הנזק למשק יהיה כבד. ישראל מוחלשת תהיה פגיעה יותר להתקפות מצד חיזבאללה ואירן ואולי תזדקק להצלה צבאית אמריקנית. בהינתן סיכונים אדירים אלו, מסיים איגנציוס, הרעיון הגדול האחרון הוא שישראל חייבת להיות זהירה. חמאס טמן לה מלכודת, וכאשר ישראל מגיבה – היא חייבת להימנע מלשקוע בבוץ שיחליש אותה אפילו אם תשמיד את אויביה.