ניו-יורק טיימס פרסם (3.11.23) מאמר פרי עטו של נשיא המדינה, יצחק הרצוג. המאמר נכתב בגוף ראשון וכך מובא כאן תרגומו. חשיבותם העיקרית של הדברים היא קהל היעד: דעת הקהל בארה"ב ובמיוחד מקבלי ההחלטות; הטיימס מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית ויש היזון הדדי משמעותי בינו לבין הבית הלבן. אני כותב שורות אלו מירושלים, לאחר שנפגשתי עם משפחות של כמה מ-240 מבני האדם שנחטפו ב-7 באוקטובר בידי מחבלי חמאס. בני הערובה המוחזקים כעת בעזה כוללים יהודים ישראלים, מוסלמים ישראלים ואזרחים זרים של מדינות שונות. בכל שנותיו בחיי הציבור, פגישות אלו היו הקשות והכואבות ביותר. דיברתי גם עם משפחותיהם של כמה מלמעלה מ-1,400 בני עמי שנהרגו באותו יום, שרבים מהם נרצחו בחדרי המגורים ובמטבחים בבתיהם או כאשר רקדו בפסטיבל מוזיקה. כאשר חזרתי מאחד הקיבוצים שנהרסו בהתקפה, היה עלי לשטוף את הדם מעל נעלַי. טרגדיה היא חלק מהחיים בישראל וידעתי שהיא תהיה חלק מתקופתי כנשיא. אבל איש מאיתנו לא דמיין טרגדיה כגון זאת. בניגוד לרצוננו, אנו בישראל מוצאים את עצמנו בנקודת מפנה למזרח התיכון ולעולם, ובליבו של מה שאין לתאר אלא כמאבק קיומי. זה איננו קרב בין יהודים למוסלמים. והוא לא רק בין ישראל לחמאס. זהו קרב בין אלו המצייתים לנורמות של אנושיות לבין אלו הפועלים בברבריות לה אין מקום בעולם המודרני. בדיוק כמו דאעש ואל-קאעידה, מחבלי חמאס שתקפו בתים ומשפחות בישראל לא נרתעו משריפת תינוקות. הם שחטו ילדים, אנסו נשים והרסו יישובים שלווים. הם היו כה גאים במעשיהם, עד שווידאו שצילמו הכל בווידאו ושידרו אותם בשידור חי. סרטונים אלו יישארו לנצח ככתם על פלשתינים אלה ועל תומכיהם אשר חגגו באותו יום, וכעדות לשפלותם של המחבלים ושל הרעיונות המעניקים להם השראה. מטרידה אותי כמעט באותה מידה העובדה שרבים בעולם, כולל במערב, מוכנים להבין מעשים אלו או אפילו תומכים בהם בגלוי. ראינו בבירות אירופה מצעדים התומכים בהשמדת ישראל "מהנהר ועד הים". מרצים וסטודנטים באוניברסיטאות אמריקניות נשאו נאומים וחתמו על הצהרות המצדיקים טרור, אפילו מהללים אותו. שמענו כמה ממשלות שלא גינו את חמאס, ובמקום זאת גינו את תגובתה של ישראל ואפילו ניסו להציע הצדקה למעשי הזוועה של חמאס. איש לא היה מאמין שתישמע הצדקה מוסרית כזאת לאחר מתקפות 11 בספטמבר או הפיצוצים בלונדון, בברצלונה ובבגדד. כאשר דיברתי השנה במושב משותף של הקונגרס, אמרתי שהטרור "עומד בסתירה לעקרונות השלום הבסיסיים ביותר של האנושות". מתברר שלא כולם מסכימים. כל זה מלמד, שהתמוססות ערכים אלו אינה מתרחשת רק כאן בישראל אלא בכל מקום, ושהאידיאולוגיה הטרוריסטית מאיימת על כל בני האדם ההגונים, לא רק על יהודים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שאידיאולוגיות מגונות לעיתים קרובות פוגעות תחילה ביהודים – אבל נוטות שלא לעצור שם. כעת אנחנו מוצאים את עצמנו בקו החזית של הקרב הזה, אבל כל האומות ניצבות בפני איום זה וחייבות להבין שהן עלולות להיות הבאות בתור.