2023 הייתה אמורה להיות שנה של הפחתת מתחים במזרח התיכון. סעודיה הפשירה את יחסיה עם אירן וניהלה מו"מ לנורמליזציה עם ישראל. מלחמות האזרחים בלוב, סוריה ותימן נבלמו. מדינות המפרץ הפכו למוקד הכוח החדש ורצו שכולם יירגעו ויתמקדו בצמיחה כלכלית. בפועל, כידוע, קרה ההפך. תוצאות מלחמת חרבות ברזל יגדירו את 2024 – צופה גרג קרלסטרום, כתב אקונומיסט לענייני המזרח התיכון, ב-The World Ahead 2024. מצד אחד, הדטאנט השביר בין סעודיה לאירן יימשך, ומדינות המפרץ – המבוהלות מפעולות שלוחיה של אירן במלחמה – ירצו לשמר את השקט מולה, חלול ככל שיהיה. מצד שני, מאמצי הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה נדחו אך לא ירדו מעל הפרק, ולמוחמד בן סלמאן יש מניעים כלכליים וביטחוניים להגיע להסכם. השיחות יימשכו, אם כי הן יהיו יותר שקטות ויותר סבוכות; סעודיה תרצה עוד ויתורים לפלשתינים, ברקע יעמדו הבחירות בארה"ב ולכן הן לא יסתיימו בשנה הנכנסת. מדינות ערביות רבות יהיו מתוחות עם תחילת השנה. שתי מלחמות פעילות מתנהלות כעת בגבולותיה של מצרים (עזה וסודן) לצד אחת קפואה ובלתי פתורה (לוב). היא צריכה לפרוע בשנה הבאה חובות חיצוניים ב-29 מיליארד דולר – 85% מיתרות המט"ח שלה. ואילו המלך עבדאללה חושש שעימות ארוך בישראל ידליק את האוכלוסייה הפלשתינית בירדן, שכבר ממילא כועסת על הקיפאון הכלכלי. משטרים אלו יתמקדו בהישרדותם וינסו להפוך את המלחמה להזדמנות; מצרים, למשל, תבקש סיוע פיננסי בתמורה לעזרתה ההומניטרית. במשך שנים דיברו מדינות ערב על מאזן כוחות חדש באיזור: ארה"ב נראתה רחוקה בעוד רוסיה וסין ניסו להגביר את מעורבותן. אבל 7 באוקטובר הוביל למעורבות אמריקנית ניכרת, צבאית ודיפלומטית, בעוד רוסיה מסתפקת בעקיצות וסין נראית מבולבלת וחסרת עניין. גם בצד האמריקני לא הכל חלק: לפני המלחמה היו דיבורים על הסכם ביטחוני עם סעודיה, הנראה כעת פחות מושך בעיני וושינגטון. סעודיה תסכים לברית פחות הדוקה, אך גם על כך צריך לדון – ובשנת בחירות לא יהיה לג'ו ביידן זמן לכך. מדינות המפרץ לא טעו כאשר האמינו שהכלכלה היא הנושא הדוחק ביותר במזרח התיכון, מציין קרלסטרום. הן שגו כאשר חשבו שהסכסוכים הקפואים יישארו קפואים. עם קצת מזל, השנה הבאה תהיה עדה למאמצים מחודשים לפתור אותם, בראש ובראשונה – בסכסוך הישראלי-פלשתיני.