הצהרותיהן מעוררות הזעם של נשיאות אוניברסיטאות הרווארד, פנסילבניה ו- MIT בנוגע לאנטישמיות בקמפוסים לא צריכות היו להפתיע. כך טוענת קלייר פינקלשטיין, פרופסור למשפטים ולפילוסופיה, חברת הוועדה לחופש הביטוי ויו"ר ועדת החופש האקדמי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת פנסילבניה, במאמר בוושינגטון פוסט. בית הנבחרים יכול היה להזמין עשרות נשיאים אחרים ולקבל את אותן תשובות, משום שחופש הביטוי עלה למדרגה של כמעט קדושה בקמפוסים. כתוצאה מכך, על האוניברסיטאות להשלים עם דברי שטנה, כולל קריאה לאלימות נגד מיעוטים אתניים או דתיים. התגברות האנטישמיות מלמדת שזוהי טעות: אין אפשרות להילחם נגד כל צורה של שנאה בקמפוסים, מבלי להגביל התבטאויות מרעילות נגד יהודים ומיעוטים אחרים, קובעת פינקלשטיין. נשיאי אוניברסיטאות מתנגדים למסקנה זו, מציינת פינקלשטיין. במקום להתמודד עם ההתנגשות בין המחויבות לחופש הביטוי לבין המחויבות לחסל את האווירה העוינת כלפי סטודנטים יהודים, רבים מהם פשוט אומרים שהם מחויבים לשתיהן או קונים זמן על-ידי הקמת ועדות לבחינת הבעיה. חלקם ניסו לומר שמבחינה מוסדית הם מחויבים לחופש הביטוי, ומבחינה אישית – מתנגדים לאנטישמיות. אחרים טוענים שהתשובה לאנטישמיות היא חינוך ויותר דיבורים. כל אלו דברים בטלים. לאחר עדותה ולפני התפטרותה אמרה נשיאת פנסילבניה, ליז מגיל, שהצהרתה ("זה תלוי הקשר") הייתה נכונה מבחינה משפטית, אך חסרת רגישות. פינקלשטיין מוטרדת יותר מהמסקנה אליה הגיעה מגיל: קריאה לרצח העם היהודי אינה מפרה את הקוד ההתנהגותי של האוניברסיטה. וזה לגמרי לא נכון. ראשית, שלוש האוניברסיטאות הן מוסדות פרטיים וככאלה אינן מוגבלות בידי התיקון הראשון המבטיח את חופש הביטוי. אוניברסיטת פנסילבניה מעולם לא פעלה לפי התיקון הראשון, אבל לא לידו. זה נכון גם לגבי יתר התיקונים; אם האוניברסיטאות היו מיישמות את התיקון השני (נשק), הקמפוסים היו הופכים לשדה קרב – במיוחד לנוכח התפשטותם של דברי השטנה. שנית, אפילו אוניברסיטאות ציבוריות הכפופות לתיקון הראשון, אינן חסרות אונים אל מול דברי שטנה ואינן צריכות לשבת בחיבוק ידיים עד שהדיבור יהפוך למעשה. מוסדות ציבוריים יכולים להגביל את הזמן, המקום והאופן של הפגנות; הם יכולים לאסור דיבור המעודד לאלימות, המהווה איומים באלימות כלפי אנשים ספציפיים או הכולל הטרדה מכוונת לחברים בקהילה. חוק זכויות האזרח מחייב את האוניברסיטאות להבטיח שבקמפוסים שלהן אין "אווירה עוינת" שבפועל מונעת את שירותיהן מבני מיעוטים דתיים, אתניים או גזעיים.