חיישנים ססמוגרפיים ברחבי העולם עשויים בקרוב להצביע לא על רעידות אדמה אלא על פיצוצים גרעיניים, למשל ברוסיה או בסין – ואחרי זמן מה גם בארה"ב. זוהי תחזיתו של אנטון לה-גווארדיה, העורך הדיפלומטי של אקונומיסט, ב-The World Ahead 2024. שלוש מעצמות אלו לא ביצעו ניסויים גרעיניים מאז 1996, השנה בה התנהל המו"מ על ההסכם הכולל לאיסור על ניסויים (CTBT). כעת מלמדים צילומי לווין על פעילות נמרצת באתרי הניסויים שלהן. אם אחת מהן תבצע ניסוי, עלול להיפתח מרוץ חימוש מסוכן מזה של המלחמה הקרה. הפיקוח על הנשק הגרעיני מתמוסס מאז פרשה ארה"ב ב-2002 מהאמנה נגד טילים בליסטיים, אך הסכנה גברה עם הפלישה הרוסית לאוקראינה ואיומיה להשתמש בנשק גרעיני. ארה"ב ורוסיה הפסיקו להחליף מידע במסגרת הסכם New START המגביל את הנשק הגרעיני האסטרטגי לטווח ארוך, בעוד מספר ראשי הנפץ שבידי סין יוכפל עד סוף העשור ל-1,000. ארה"ב ורוסיה עודן מוגבלות בידי הסכם New START (למשל: רק 1,500 ראשי נפץ שמישים לכל אחת מתוך מלאי של 5,000). אולם, אחרי עשרות שנים של מרוץ דו-ראשי, כניסתה של סין לתמונה מגבירה את הלחץ על ממשל ביידן להגדיל את המלאי האמריקני. נכון לעכשיו, הוא רק מכניס מודרניזציה במלאי הקיים, אך נשיא רפובליקני עשוי לבצע ניסוי כאשר ההסכם יפקע בפברואר 2026 ואולי אפילו לפני כן. סימולציה ממוחשבת יכולה להשיג הרבה, גם בלא ניסוי ממשי, תוך שימוש בנתונים של ניסויים קודמים, אך היא אינה מעניקה ודאות. לסין יש התאבון הגדול ביותר לנתונים עדכניים, כי היא ביצעה 45 ניסויים בלבד, לעומת 1,030 אמריקניים ו-715 רוסיים. למוסקבה יש המניע המדיני הגדול ביותר לבצע ניסוי. רשמית מדיניותה היא שלא תעשה זאת כל עוד ארה"ב נמנעת מכך, אך ולדימיר פוטין גם אמר שפיתוח נשק חדש עשוי להצריך ניסויים. ככל שביצועי צבאו בשטח גרועים יותר, כך גדלה הסבירות שהוא יפעיל נשק גרעיני; ניסוי תת-קרקעי יהיה צורה פחות מסוכנת של הסלמה. יהיה קשה לבלום מרוץ חימוש חדש, מזהיר לה-גווארדיה. הסכמי גרעין מבוססים לרוב על שוויון, וסין ורוסיה ידרשו שוויון עם ארה"ב. אבל וושינגטון עשויה לרצות שיהיה לה יותר נשק מאשר לשתי יריבותיה ואולי אפילו יותר מאשר שתיהן יחדיו. קשה לספור ראשי נפץ; אבל על המגבלות על מספרן יתפוגגו, יהיה קשה עוד יותר לפקח על טכנולוגיות כמו טילים היפר-סוניים, מערכות נגד טילים ובינה מלאכותית. מרוץ הגרעין עלול להפוך לדהירה.