מיד לאחר שחבר המושבעים חייב אותו לפצות ב-148 מיליון שקל את עובדות הבחירות בג'ורג'יה, אותן הכפיש ב-2020, חזר רודי ג'וליאני על אותן הכפשות. ותוך ימים בודדים הוא ביקש הגנה מפני נושיו, כך שלפחות בעתיד הקרוב לא יצטרך לשלם אף סנט לאיש. ההתרסה שלו כלפי חבר המושבעים ומערכת המשפט מייצגת אמת מטרידה לגבי הצדק – כותב אנדי קרול, עיתונאי שסיקר את התיק, בניו-יורק טיימס. חוק לשון הרע הוא אחד הכלים הבודדים המאפשרים להיפרע ממי שמשקר כדי להרוס את שמו הטוב של אדם אחר. אבל האם הוא מתאים למשימה בעידן של הקצנה מפלגתית, בו נראה שהתועלת מן השקרים עולה על הסיכון הטמון בהם? ואם שקרן כמו ג'וליאני יכול לחמוק מתשלום, כיצד נראית הטלת אחריות? קרוב לוודאי ששתי התובעות, רובי פרימן ושיי מוס, יקבלו רק שבריר ממה שנפסק לטובתן, שכן שורה של מכשולים ניצבים בפניהן. הליך פשיטת הרגל יחסום אותן, אלא אם בית המשפט יקבע שג'וליאני פעל נגדן במזיד ובכוונה לפגוע – ואז לא תחול ההגנה מפני נושים. ג'וליאני טוען שנכסיו מסתכמים ב-10 מיליון דולר, רחוק מאוד מהסכום בו חויב ויש עוד תביעות נגדו. פרימן ומוס יוכלו לנהל מו"מ על פשרה, או לדרוש לקבל אחוז מסוים מנכסיו ומהכנסותיו העתידיות. גביית הפיצוי בתיקי לשון הרע עלולה לארוך זמן רב. בתי משפט בקונטיקט וטקסס חייבו את איש הימין הקיצוני אלכס ג'ונס לשלם 1.4 מיליארד דולר בשל שקריו על הטבח בבית הספר סנדי הוק. גם הוא נכנס להליכי פשיטת רגל, ולאחר מאבק של שנה קבע בית המשפט שג'ונס פעל במזיד ובכוונה לפגוע. רק אז הציע ג'ונס לשלם 5.5 מיליון דולר לשנה במשך חמש שנים ועוד חלק מהכנסותיו; משפחות הקורבנות הציעו תוכנית משלהם ובית המשפט טרם הכריע. עם זאת, מדגיש קרול, הכסף איננו חזות הכל מבחינת התובעים בתיקי לשון הרע. הם מקבלים הזדמנות להתעמת עם המשמיץ בבית המשפט, בו עדיין יש חשיבות לעובדות, עם תחושה של רגיעה ונקמה. במיוחד כאשר מדובר באירועים מתוקשרים, תיקים אלו יכולים לתקן את התיעוד הציבורי. תיק פרימן-ג'וליאני לא רק הוכיח שהשתיים לא זייפו את תוצאות הבחירות, אלא גם ריסק את אחת מתיאוריות הקונספירציה הבולטות סביב בחירות 2020.