הטיימס עובר ל-2 מיליון ערביי ישראל, שלדבריו מצאו את עצמם במצב של סתירה. רבים מהם מזהים את עצמם כפלשתינים למרות שהם אזרחי ישראל ורבים חשים הזדהות עם ההרוגים בעזה. כמה ממנהיגיהם נעצרו בשל ניסיון לארגן הפגנה בלתי חוקית נגד המלחמה, וערבים אחרים נעצרו בחשד לתמיכה בחמאס. אבל חלק מערביי ישראל חשים מחוברים יותר למדינה, לאחר שעשרות ערבים נרצחו ונחטפו בידי חמאס.
"אם תהיה לי בחירה בין ישראל לחמאס, אבחר בישראל בלי לחשוב פעמיים", אומר בשיר זיאדנה, סטודנט למשפטים, שכמה מבני משפחתו היו מקורבנות המתקפה. הוא הפך לדובר של המשפחה בקריאתה לממשלה לעשות יותר כדי להציל את בניה שבשבי. תוך כדי כך, גברו קשריו עם החברה היהודית, נוצרו קשרים עם משפחות חטופים אחרים ומגעים עם פוליטיקאים ומנהיגים.
למרות שהוא עודנו חש פלשתיני ויש לו ביקורת על מדיניותה של ישראל כלפי הפלשתינים, זיאדנה חש יותר גם כישראלי ורוצה למלא תפקיד בחיים הציבוריים. "אני לא רוצה לעזור לקהילתי על-ידי מתיחת ביקורת על המערכת, אלא להיות חלק ממנה כדי לשפר אותה", הוא מסביר.
הקונצזוס החברתי התגבר למרות נתניהו, טוען הטיימס. הישראלים התקבצו זה סביב זה, באמצעות אמון במלחמה שמוביל נתניהו – אך לא סביבו. חלק מהתסכול נובע מהזנחת האיום העזתי בידי נתניהו והתמקדות באירן ולבנון. הכעס נובע גם מכך שנתניהו הוביל את העמקת הקיטוב בין חלקי החברה והרעיל את השיח הציבורי.
בזמן של טלטלה כזאת, חלק מאנשי הימין רוצים שיח ציבורי מתון יותר – סבור הרב נתנאל אלישיב, מו"ל המתגורר ביהודה ושומרון. "זוכרים את הסרטים המצוירים בהם הציפור עוברת את קצה הצוק וממשיכה לרוץ באוויר בלי להרגיש שאין קרקע לרגליה? שלטונו של נתניהו מצוי באותו מקום. זה הסוף של העידן שלו".
בלי קשר לגורלו האישי של נתניהו, גישתו כלפי הפלשתינים – כולל ההתנגדות למדינה פלשתינית והתמיכה בהתנחלויות – עודנה פופולרית. למעלה ממחצית מיהודי ישראל מתנגדים למו"מ על הקמת מדינה פלשתינית, והמתנחלים חשים שהם ניצחו בוויכוח בנוגע להמשך הנוכחות הישראלית בשטחים. אלישיב אף טוען, ש-7 באוקטובר לא היה מתחולל אם צה"ל והיישובים היו נשארים ברצועה, ומשום כך אירועים דומים אינם מתרחשים ביו"ש.
חלק מן הישראלים עודם סבורים שהפתרון לסכסוך הוא הקמת מדינה פלשתינית בעזה וביו"ש. אבל מבחינת האחרים, היקף הזוועות של 7 באוקטובר אינו מאפשר אפילו לחוש אהדה כלשהי לעזתים, שלא לדבר על תקווה לפתרון הסכסוך בדרכי שלום. קליין-הלוי אומר שהוא הקדיש שנים להסברת הנרטיב הישראלי ולקליטת הנרטיב הפלשתיני וניסה למצוא מרחב בו יוכלו לחיות יחדיו. "כרגע אין לי שפה כזאת. זה בלתי אפשרי מבחינה רגשית".