הרוב השמרני בבית המשפט העליון של ארה"ב נוטה להגביל ואולי אף לבטל את הלכת שברון, אשר העניקה סמכויות רבות לגופים המאסדרים (הרגולטורים) של הממשל הפדרלי. כך מדווח ניו-יורק טיימס בעקבות הדיון בנושא (17.1.24). הלכה זו צוטטה גם בידי בית המשפט העליון של ישראל. שני הצדדים התריעו מפני השלכות כבדות אם יפסידו, מה שמלמד כיצד הכרעה טכנית לכאורה עשויה להשפיע בצורה מרחיקת לכת על היבטים רבים בחיים האמריקניים – החל מבריאות, דרך בטיחות וכלה באיכות הסביבה.
פרקליטת המדינה, אליזבת פרלוגאר, טענה, כי ביטול ההלכה ינחית מהלומה כבדה על המערכת המשפטית. השופט ברט קוואנו השיב: "בעצם יש מהלומות למערכת מדי ארבע או שמונה שנים, כאשר מגיע ממשל חדש – בין אם זה חוק תקשורת, חוק ניירות ערך או חוק איכות הסביבה". לדברי הטיימס, שאלות השופטים ב-3.5 שעות הטיעונים מלמדות, כי הלכת שברון עשויה להשתנות או אף להתבטל.
פסק דין שברון, משנת 1984, הוא אחת ההלכות המצוטטות ביותר של בית המשפט העליון האמריקני. נקבע בו, כי בתי המשפט חייבים להביא בחשבון את עמדות המאסדרים ופרשנותם לתקנות וכללים הנתונים במחלוקת, ובמקרים הרבים של "תחרות צמודה" בין הצדדים – להעניק עדיפות לעמדת המאסדר, גם אם בית המשפט עצמו היה פוסק אחרת.
תומכי הדוקטרינה טוענים, כי היא מאפשר לגופי ממשל המתמחים בכך למלא את הפערים בכללים ובכך ליצור בהם אחידות – נוהג שגם זכה לגיבויו של הקונגרס. מתנגדיה – כולל ארגוני עסקים הרואים בה התערבות יתר – טוענים, כי הרשות השופטת ולא הרשות המבצעת היא האמורה לפרש את הכללים. הם מוסיפים, שפרשנות הממשל עשויה להשתנות עם חילופי השלטון, ובכך להוביל להכרעות מוטות מבחינה פוליטית.
חלק מהשופטים השמרנים אמרו בדיון, כי אכן בתי המשפט הם שצריכים לפרש את החוק מבלי לתת משקל מכריע לעמדות המאסדרים. השופט ניל גורסץ' אמר, שהוא מודאג מהאצלת סמכויותיהם של השופטים ושהם יאמצו אוטומטית את עמדות המאסדרים. שלושת השופטים הליברלים אמרו, כי גופי הממשל מצויים בעמדה טובה מזו של בתי המשפט כאשר מדובר בפרשנות בתחום התמחותם. השופטת אלנה קגן ציינה, כי 70 פסקי דין של בית המשפט העליון ו-17,000 בערכאות האחרות הסתמכו על הלכת שברון. גורלה של ההלכה עשוי להימצא בידי הנשיא ג'ון רוברטס והשופטת איימי קוני-בארט, הנמנים על ששת השופטים השמרנים, אך ששאלותיהם לא הצביעו חד-משמעית על נטייה נגד דוקטרינה זו.
שני התיקים הנדונים כעת בבית המשפט העליון הוגשו בידי קבוצות דייגים, האחת ממדינת ניו-ג'רזי והשנייה ממדינת רוד איילנד. הם מתנגדים לפרשנותו של שירות הדיג הלאומי לחוק משנת 1976, המחייב אותם להשתמש בציוד לאיסוף מידע לשם מניעת דיג-יתר. הפרשנות נקבעה בשנת 2020 ומחייבת את הדייגים לשלם בעד הציוד – 700 דולר ליום. בתי המשפט הפדרליים לערעורים דחו את עתירותיהם, בהתבסס על הלכת שברון.
הדיון אתמול היה עמוס בשאלות היפותטיות, מדווח הטיימס. קגן שאלה מי אמור להחליט האם מוצר מסוים הוא תרופה או תוסף מזון. לשיטתה, התשובה היא: הגוף בעל המומחיות והניסיון; "שופטים צריכים לדעת מה שאינם יודעים". היא הוסיפה: "הקונגרס יכול להסתכל קדימה בקושי לטווח של שבוע. הקונגרס יודע שבית משפט זה ובתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר אינם מוסמכים להכריע בכל השאלות בנוגע לבינה המלאכותית".
השופטים נחלקו בשאלת ההשפעה המעשית של ההכרעה, הצפויה בחודש יוני, כאשר חלקם אמרו שהלכת שברון ממילא ירדה מגדולתה. רוברטס ציין, כי בית המשפט העליון לא השתמש בדוקטרינה זו בהכרעותיו מזה שנים ארוכות. נציג הדייגים מרוד איילנד השיב, שבתי המשפט בערכאות האחרות עודם עושים בה שימוש מעשי. קוני-בארט הביעה דאגה שמא ביטול ההלכה יוליד אין-ספור ערעורים על הפסיקות שהסתמכו עליה.
