הקולות הצפים יכריעו את המרוץ הצמוד לנשיאות ארה"ב. בשש מערכות הבחירות שלפני 2000 הפער הממוצע בכלל הקולות היה תשע נקודות האחוז; מאז 2000 הוא עומד על שלוש נקודות בלבד. ההכרעה תיפול בשש מדינות מפתח (אריזונה, ג'ורג'יה, ויסקונסין, מישיגן, נבאדה, פנסילבניה). ב-2020 ניצח ג'ו ביידן בוויסקונסין בפער של 20,000 קולות – 0.013% מכלל המצביעים בארה"ב.
כאשר הבחירות כה צמודות, להבדלים קטנטנים עשויות להיות תוצאות הרות גורל, ולכן כל אחד מתריסר גורמים יכול להיות המכריע. ישנם נושאי מפתח: הכלכלה, הגבול, הפלות. ישנם שיעור ההצבעה, מבצעי השפעה, התורמים והמתנדבים. אבל בבחירות הנוכחיות יש שלושה תחומים גדולים במיוחד של חוסר ודאות, מנתח אקונומיסט.
הראשון הוא תפקידן של מפלגות נוספות. לאמריקנים רבים נמאס מהרפובליקנים והדמוקרטים, ותיאורטית שבירת הדואופול שלהם יכול להיות נהדר; בפועל, מבט על המועמדים האחרים מוציא את החשק. השנה ישנם ג'יל שטיין, אוונגליסטית ממפלגת הירוקים, אשר סייעה לדונלד טראמפ לנצח ב-2016 (ואז הוא פרש מהסכמי פריז למאבק בשינויי האקלים); קורנל ווסט, פרופסור שמאלני החושב שאין הבדל ממשי בין ביידן לטראמפ; והסנאטור הדמוקרטי רוברט קנדי הבן.
שתי המפלגות הגדולות שומרות בקנאות על הדואופול שלהן. מאז שבשנת 2000 רלף ניידר לקח בפלורידה מספיק קולות כדי לאפשר לג'ורג' בוש הבן לגבור על אל גור, המפלגות הידקו את כללי ההתמודדות. ווסט ושטיין לא יאושרו בכל המדינות, אם כי עדיין ביכולתן לפגוע בביידן. קנדי – בנו של בובי קנדי ואחיינו של ג'ון קנדי – הוא סיפור שונה: בסקרים הכוללים אותו, הוא מגיע ל-12%, מה שאומר שישיג מספיק חתימות כדי להתמודד ברוב המדינות. ואם המספרים ימומשו בקלפיות, הוא יהיה המועמד השלישי עם התמיכה הגדולה ביותר מאז רוס פרו ב-1992.
קשה לדעת מהיכן יבואו הקולות של קנדי. שם משפחתו מלמד שהוא מושך יותר לדמוקרטים, אם כי גם רפובליקנים מחבבים אותו. עמדותיו בנושא הסביבה והחיסונים הן ערבוביה של ימין ושמאל. תומכיו הם אנשי עמק הסיליקון, החושבים שטוב לטלטל את המערכת. המשמעות היא, שבהחלט ייתכן שהוא יסייע לטראמפ לנצח.