לפני למעלה מ-30 שנה הטיח שר החוץ האמריקני דאז, ג'יימס בייקר, פיסת עיתון בפני עוזרו, דניאל קרצר, ואמר לו בכעס שהוא מתכוון לתת שטיפה לשגריר ישראל. הסיבה: אמירה של סגן שר החוץ הישראלי, בנימין נתניהו. קרצר ביקש 24 שעות לבדוק ומצא שהאמירה המדויקת הייתה שונה במקצת, אך עדיין מהממת: נתניהו טען שארה"ב "בונה את מדיניותה על יסודות של הטעיות ושקרים". השגריר ניצל, אבל בייקר הבהיר שנתניהו הוא "פרנוסה נון גראטה" ומנע את כניסתו למשרד החוץ.
ב-1996 נתניהו כבר ראש הממשלה וכעת תורו של ביל קלינטון לספוג עלבון, מזכיר אקונומיסט. "מי לעזאזל הוא חושב שהוא?", רתח קלינטון בפני עוזריו, לאחר שקיבל מנתניהו בפגישתם הראשונה הרצאה על הדרך לטפל בערבים. "מי לעזאזל מעצמת-העל כאן?" אפילו דונלד טראמפ, שנתן לנתניהו כמעט את כל מאווייו, ספג ממנו: כאשר השניים הופיעו יחדיו בבית הלבן להודיע על תוכנית השלום של טראמפ, הכריז נתניהו שמשמעותה היא שישראל יכולה לספח חלק מיהודה ושומרון. ג'ארד קושניר, אבי התוכנית, נדהם ומאוחר יותר כתב: "תפסתי את כסאי כה חזק עד שבהונותי הלבינו, כאילו שזה יכול לגרום לביבי להפסיק".
לג'ו ביידן הייתה סיבה טובה לחשוב שיוכל לרסן את נתניהו, איתו שוחח והתבדח במשך עשרות שנים. אבל מאז 7 באוקטובר, נתניהו דוחה שוב ושוב את עצותיו של ביידן לגבי המלחמה ואת חזונו ליום שאחריה. זה מה שהביא את צ'אק שומר לשאת את נאומו חסר התקדים, בו הגדיר את נתניהו כמכשול לשלום ואמר ש"איבד את דרכו".
נתניהו וישראלים אחרים שוגים אם הם חושבים שהנאום הוא רק עוד אבן נגף ביחסים בין בעלות הברית, מדגיש אקונומיסט. "זה מאוד שונה", אומר קרצר, שהיה שגריר בקהיר ובתל אביב. "הישראלים צריכים להבין שזוהי קריאת השכמה, אם שום דבר אחר לא שכנע אותם שהם נכנסים לבעיה איתנו". אקונומיסט מזכיר, כי שומר – היהודי הבכיר ביותר בתולדות הפוליטיקה האמריקנית – הוא ידיד ישראל אדוק, אחד מארבעת הסנאטורים הדמוקרטיים היחידים שהצביעו נגד הסכם הגרעין עם אירן ורחוק מאוד מלהשתייך לאגף הפרוגרסיבי של המפלגה.
שומר הוא שועל פוליטי ותיק, אך ספק אם נאומו בא בשל החשש שביידן יפסיד בבחירות במדינת המפתח מישיגן. נתניהו צריך להבין, כי שומר צדק כאשר אמר שהוא מדבר בשם "הרוב השקט של יהודי ארה"ב, האוהבים את ישראל עד לשד עצמותיהם" אך מתבוננים בצורה ביקורתית על המלחמה בעזה. שומר גינה שוב ושוב את חמאס ואת המוסר הכפול של התקשורת המטילה על ישראל את כל האחריות לסבלם של הפלשתינים, אך הוסיף שלארה"ב וישראל יש חובה מוסרית לעשות יותר כדי להגן על אזרחים פלשתינים: "עלינו להיות טובים מאויבינו, אחרת נהפוך להיות כמותם".
נתניהו הגיב באומרו, שלקרוא לבחירות בישראל כעת – דומה לקריאה לבחירות בארה"ב אחרי 9/11. אבל ביידן הבהיר שהוא מסכים עם שומר: "זה היה נאום טוב", אמר. נתניהו מתגאה בכך שהוא יודע כיצד להתנהל בפוליטיקה האמריקנית: "אני יודע מה זה ארה"ב. ארה"ב היא דבר שאפשר להזיז מאוד בקלות", אמר פעם, בלי לדעת שהוא מוקלט. לא הפעם, קובע אקונומיסט. אולי הוא יכול לסמוך על הגיבוי של הרפובליקנים, אבל התמיכה הדו-מפלגתית הייתה תמיד אבן יסוד בבטחונה של ישראל – ואם נתניהו איבד את שומר, הוא למעשה איבד את הדמוקרטים.
עוד לפני נאומו של שומר, ביידן הזהיר מפני כניסה לרפיח ("קו אדום") ודרש ערובות אמינות לכך שישראל משתמשת בסיוע הביטחוני בהתאם לחוק הבינלאומי. ארה"ב תחליט בקרוב האם מה שקיבלה מספק אותה; שומר חיזק בצורה משמעותית את ביידן, אם יענה בשלילה. כעסם של מנהיגי ארה"ב מכוון כלפי נתניהו, אך ישראל עלולה לשלם את המחיר.