אפשר לגדל בשר במעבדה על בסיס תאים של בעלי חיים, אם כי ההליך קשה ויקר. נכון לעכשיו, בשר מתורבת אינו זמין מסחרית וכנראה לא יהיה עוד זמן רב, אם בכלל. אבל אם הוא כן יגיע לשוק במחיר סביר, רבים יקנו אותו – חלקם מתוך צמחונות, חלקם כדי להקטין את הפגיעה בסביבה – ויש סיכוי שהוא יהיה זול יותר מאשר בשר מן החי. ואם ירצו לקנות אותו – אין בעיה; הרי ארה"ב היא מדינה חופשית, לא כן? לא אם רון דה-סנטיס ודומיו יקבלו את מבוקשם - משיב חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן, בניו-יורק טיימס. דה-סנטיס חזר לעבודה כמושל פלורידה לאחר כשלונו המפואר בפריימריז הרפובליקניים, וחתם על חוק האוסר לגדל ולמכור בשר מתורבת במדינתו. חקיקה דומה נמצאת בהליכים בעוד כמה מדינות. לכאורה סיפור שולי; למעשה, זוהי דוגמה מושלמת לאופן בו מתמזגים בו קפיטליזם פגום, מלחמת תרבות, תיאוריות קונספירציה ודחיית המדע, באופן שבמידה רבה מגדיר את השמרנות בארה"ב הנוכחית, טוען קרוגמן. ראשית, זה מוכיח שאין אמת בכך שהימין תומך בממשלה מוגבלת; אין ממשלה מתערבת יותר מזו שאומרת מה אפשר ואי-אפשר לאכול. מי עומד מאחורי האיסור? קשה להניח שחששות ענף הבשר אינם ממלאים תפקיד, ואין לומר שהם מחוסרי יסוד; חלב צמחי תפס 15% מהשוק ב-2020. אבל פוליטיקאים הטוענים שהם תומכים בשוק החופשי, הרי אמורים להתנגד לדיכוי יוזמות חדשות העלולות לפגוע באינטרסים קיימים. חלק מן התשובה הוא שחלקם מעולם לא באמת האמינו בחופש, אלא רק בחופש לחלק מהאנשים. אבל מעבר לזה, צריכת בשר – כמו כמעט כל דבר אחר – נפלה שבי במלחמת התרבות. "משפחת סימפסון" ניבאה זאת מזמן: ב-1995 הפכה ליסה לצמחונית אך הוכרחה לשבת בכיתה ולצפות בסרטון שכותרתו "הבשר ואתה: שותפים בחופש". צריכה מוגברת של בשר הפכה להיות מזוהה עם הימין, במיוחד בקרב תומכיו של דונלד טראמפ. "אני די בטוח שאכלתי אתמול קילו בשר", צייץ פעם דונלד טראמפ הבן – כמות אדירה למי שאינו מתאבק סומו. אבל אפילו אם מישהו מתעקש שאמריקני "אמיתי" אוכל המון בשר, למה הוא חייב להגיע מהריגת בעלי חיים אם יש חלופה? מתנגדי הבשר המתורבת מדברים על המראה התעשייתי שלו, אבל הרי גם הבשר מן החי הוא מוצר תעשייתי. ואז מגיעות תיאוריות הקונספירציה. כעובדה, השגת חלבונים מבשר בקר משחררת הרבה יותר גזי חממה מאשר השגתו ממקורות אחרים. כעובדה, ממשל ביידן לוקח את שינויי האקלים ברצינות. אבל התנגדות הימין הקיצוני (שהוא כיום חלק משמעותי מהגוש הרפובליקני) למדיניות האקלים של ביידן, מובילה לגל של טענות הזויות, כולל ש"ג'ו ביידן עומד להגביל את צריכת ההמבורגרים". צריך לכבד את בחירותיהם של אחרים; הפוליטיקאים הימנים יותר ויותר נמנעים מכך, מאשים קרוגמן. סיפור הבשר המתורבת מוכיח שרבים בימין הם אויביה ולא מגניה של החרות, וגם ראיה נוספת לשקיעתה של השמרנות האמריקנית כתנועה מבוססת עקרונות, ממשיך קרוגמן. רונלד רייגן גרם נזקים רבים, אבל לפחות הייתה לו מדיניות אמיתית כמו בנושאי מיסים ורגולציה. אלו המציגים את עצמם כיורשיו אינם מעוניינים באמת במדינאות. מבחינת רבים מהם, פוליטיקה היא צורה של משחק תפקידים, בה יש להגשים את החזון הפנטזיונרי שלהם בדבר רצונן כביכול של האליטות. חוסר הרצינות שלהם גורם נזק עצום לארה"ב ולעולם.