הטקטיקה של טראמפ בכל התיקים הייתה להרוויח זמן, והוא הצליח בגדול. תיק דניאלס אומנם התנהל, אבל פסק דין סופי (בערכאת הערעור) לא יהיה לפני הבחירות. לכן, גם במקרה הבלתי-סביר שייגזר על טראמפ מאסר – הוא לא ייכנס לכלא לפני נובמבר. כל התיקים האחרים – איש אינו יודע מתי בכלל יחל בהם שלב ההוכחות. טראמפ העלה את טענת החסינות בתיק הבחירות הפדרלי. השופטת המחוזית טניה צ'טקן דחתה אותה בסוף השנה שעברה. לפני כן היא העניקה להגנה שבעה חודשים להתארגנות וקבעה את תחילת המשפט למארס השנה. אבל לאחר הכרעתה בנושא החסינות, עצרה צ'טקן את השעון כדי לאפשר לטראמפ לערער בנושא החסינות. בית המשפט הפדרלי לערעורים דחה בחודש פברואר פה אחד את ערעורו. טראמפ ביקש לערער לבית המשפט העליון (הבוחר את התיקים שישמע ודן רק בשאלות חוקתיות). בקשתו נענתה בחודש מארס, עם שתי החלטות שכבר אז הקטינו מאוד את הסיכוי לפסק דין לפני הבחירות. האחת הייתה שהטיעונים יישמעו בשבוע האחרון של אפריל, יום אחד אחרי המועד האחרון המקורי לשמיעת טיעונים בשנת המשפט הנוכחית. השנייה הייתה להמשיך את הקפאת ההליכים המקדמיים עד להכרעה בערעור. המשמעות כבר אז הייתה שפסק הדין יינתן לכל המוקדם בתחילת יוני (בפועל הוא ניתן ב-1 ביולי). עם הזמן שנותר להגנה להכנות ועם בחירת המושבעים ואולי עוד טענות מקדמיות – שלב ההוכחות היה מתחיל לכל המוקדם בחודש ספטמבר (אם לא הייתה מתקבלת בקשתו של טראמפ לדחות אותו עד לאחר הבחירות, בנימוק שאינו יכול להיות בבית המשפט בזמן הקמפיין). צ'טקן העריכה מראש ששלב ההוכחות יימשך שמונה-עשרה שבועות – מה שאומר שהמושבעים לא היו מכריעים לפני הבחירות. בית המשפט העליון היה יכול לקבוע את הדיון מוקדם יותר ולחדש במקביל את מרוץ השעון של ההכנות. הוא לא עשה זאת.

כעת בא פסק הדין והנחית את המהלומה הסופית על הסיכוי שהתיק אפילו יישמע לגופו לפני הבחירות. בית המשפט הטיל על צ'טקן לקבוע אלו מעשים של טראמפ, מנובמבר 2020 עד ינואר 2021, היו פעולות רשמיות במסגרת תפקידו (ויש לו חסינות מוחלטת עליהם) ואלו היו פעולות בלתי רשמיות (ואין לו חסינות עליהם). בית המשפט העליון קבע במפורש רק דבר אחד בהקשר זה: השיחות של טראמפ עם אנשי משרד המשפטים על טוהר הבחירות היו חלק מתפקידו כנשיא ויש לו חסינות עליהן. כל השאר נתון להכרעתה של צ'טקן, כגון השקרים בשיחותיו עם בכירים במדינות המפתח (במיוחד ג'ורג'יה), לחציו על מייק פנס לשבש את הליך האשרור ב-6 בינואר, התוכנית ליצור אלקטורים מזויפים שיצביעו עבורו, קריאתו לתומכיו לעלות על הקפיטול ושתיקתו במשך שעות ההסתערות. צ'טקן עשויה להידרש לקיים משפט זוטא, לפחות חלקי, ולשמוע ראיות. אם תפעל בקצב ובמרץ שהפגינה מאז שקיבלה את התיק, היא עשויה לקבוע דיון זה לספטמבר-אוקטובר – ואז שוב ייחשפו בפני הציבור, ממש ערב הבחירות הקרובות, מעשיו של טראמפ בנסיונו להפוך את תוצאות הבחירות הקודמות. הליך כזה יכול לקחת כמה ימים או כמה שבועות, אולי אפילו להיות דומה לחלק ניכר מהמשפט כולו – מבחינת שלב ההוכחות. לא תהיה לו העוצמה של פסק דין מרשיע, אך תהיה לו משמעות. אחרי הכרעתה של צ'טקן, ייתכן שניתן יהיה לערער לבית המשפט הפדרלי לערעורים (אלא אם ייקבע שהערעור על כך צריך להיות במסגרת ערעור על הרשעה אם תהיה כזאת). ואם יהיה ערעור – יוכל הצד המפסיד לבקש לחזור לבית המשפט העליון, בטענה שעליו להבהיר את פסיקתו מאתמול. בקיצור: עוד חודשים ארוכים, אולי אפילו שנה. בית המשפט העליון היה יכול לקבוע בעצמו אלו פעולות חסינות ואלו לא, או לפחות לתת קווים מנחים – אך לא עשה זאת. הוא העניק לטראמפ לא רק חסינות חלקית, אלא גם את הזמן שרצה יותר מכל. אם טראמפ ייבחר, הדבר הראשון שיעשה שר המשפטים הבא יהיה למחוק את שני כתבי האישום הפדרליים. במערכת האמריקנית אין שום אפשרות לערער על כך, או ללכת לבית המשפט העליון בטענה להתערבות פוליטית בניהול התביעה ולניגוד עניינים של טראמפ והשר. לכן, אם טראמפ ייבחר – הוא לעולם לא יעמוד לדין במישור הפדרלי על 6 בינואר (וגם לא על המסמכים המסווגים). בהקשר הזה חייבים לומר, כי חלק מן האשמה מוטל על שר המשפטים, מריק גרלנד, והתובע המיוחד, ג'ק סמית. גרלנד – מי שהיה שופט ערעורים פדרלי ומועמדו של ברק אובמה לבית המשפט העליון ב-2016 – המתין שנתיים לפני מינויו של סמית. הלה נזקק לעוד שנה להגיש את כתבי האישום. אם הם היו פועלים מהר יותר, עם תחושת דחיפות נכונה של הגנה על הדמוקרטיה, טראמפ כבר היה מורשע וכנראה נשלח לכלא, והפרק המסויט והמסוכן הזה בתולדות ארה"ב והעולם החופשי היה מאחורינו. במקום זאת, טראמפ מוביל בסקרים בהתמדה במשך חודשים ארוכים. מה שיכריע יהיו שש (ואולי שבע) מדינות המפתח: אריזונה, ג'ורג'יה, ויסקונסין, מישיגן, נבאדה ופנסילבניה (ואולי צפון קרוליינה). גם בהן יש לו יתרון יציב, אם כי לפני העימות בשבוע שעבר – היו סקרים בהן מדובר היה בשתיים-שלוש נקודות האחוז. האמריקנים אומרים שהמרוץ צמוד, והסקרים גם מלמדים שהרשעה של טראמפ במשפט הפדרלי על 6 בינואר – כנראה הייתה מובילה לניצחון של ביידן. כעת, ובמיוחד לאחר העימות הנורא מבחינת ביידן, האיום הזה הוסר מעליו.

אי-אפשר להתעלם מהפוליטיזציה המאוד-ברורה של פסק הדין. הוא ניתן בידי ששת השופטים השמרנים, אשר מונו בידי נשיאים רפובליקניים: ג'ון רוברטס (נשיא בית המשפט, שכתב את דעת הרוב), קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט. במיעוט היו שלוש השופטות הליברליות, אשר מונו בידי נשיאים דמוקרטיים: סוניה סוטומאיור, אלנה קגן וקטנג'י ג'קסון-בראון. במקרה הזה הפוליטיזציה זועקת לשמים, כמו גם לכל הפחות מראית העין – אם לא עילות פסלות מובהקות. גורסץ', קוואנו וקוני-בארט מונו בידי טראמפ. אשתו של תומס, ג'יני תומס, הייתה פעילה גלויה וקולנית במחנה מכחישי הבחירות של טראמפ ב-2020. בביתו של אליטו התנוסס לאחר 6 בינואר דגל אמריקני הפוך – אחד מסמליהם של מכחישי הבחירות; הוא אמר שאשתו אחראית. במצב מתוקן, החמישה הללו היו אמורים לפסול את עצמם (כמו גם ג'קסון-בראון, מינוי של ביידן). אבל זה לא קרה ולא יקרה, כי בית המשפט העליון האמריקני הוא כיום פוליטי יותר מאשר אי-פעם. ואגב: זה החלום הרטוב של יוזמי ההפיכה המשטרית אצלנו – בית משפט הפוסק בהתאמה (אם לא בהתאם) לרצונות ולדעות של מי שמינה אותו. תמונת המצב, נכון ל-2 ביולי 2024, מבהילה ביותר. אדם בלתי יציב, יש הטוענים בלתי שפוי; עבריין מורשע עם עוד שלושה כתבי אישום; מי שבתי משפט פסקו שניהל תרמיות במיליארדים ותקף מינית אישה; אדם שמעריץ רודנים ומפקיר בעלי ברית; שקרן חסר מעצורים – האיש הזה קרוב מאוד לשוב ולהיות נשיא ארה"ב, בלי שום רסן מהבודדים שהיו לו בכהונתו הראשונה. כעת נדמה, כי הסיכוי היחיד למנוע ממנו כהונה שנייה ואיומה הוא פרישה של ג'ו ביידן מן המרוץ. אבל נכון לדיווחים מהימים האחרונים, אחרי העימות, ביידן רוצה להמשיך לרוץ ומשפחתו מעודדת אותו בכך. האיש ההגון הזה, שהציל את הדמוקרטיה האמריקנית מידי אדם שהכריז שהוא רוצה "להיות רודן ביום הראשון לכהונה", עלול להיות מי שיסגיר אותה לידיו. בית המשפט העליון חפר את הקבר; ביידן עלול לטמון את הגופה.