ארה"ב קיבלה הלילה תזכורת כואבת לאיום שמציבה האלימות הפוליטית בפני הדמוקרטיה שלה - כותב (14.7.24) ניו-יורק טיימס במערכת המערכת שלו, בעקבות נסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ. למרבה המזל, טראמפ לא נפגע בצורה רצינית; למרבה הטרגדיה, לפחות אדם אחד נהרג. העיתון מאחל לטראמפ החלמה מהירה ומלאה. קיימים עדיין סימני שאלה רבים סביב היורה, אבל דבר אחד ברור: יש להוקיע ניסיון לקבוע בצורה אלימה את תוצאות הבחירות. אלימות מנוגדת לדמוקרטיה. קלפיות (ballots) ולא קליעים (bullets) הם הדרך היחידה להכריע בחילוקי דעות. כעת מוטל על המנהיגים משתי המפלגות ועל האמריקנים כבודדים וכקולקטיב, להימנע מגלישה לאלימות נוספת וללשון הקיצונית המזינה אותה. אין לראות את ההתנקשות כפרובוקציה או כצידוק. לאמריקנים צריך להיות ברור מהם האתגרים הניצבים בפניהם, ולהתנקשות אין להתייחס בזלזול. האלימות מחלחלת לחיים הפוליטיים האמריקניים, בצורה נרחבת ומאיימת מאשר בעבר. קיטוב פוליטי ותרבותי, תפוצת הרובים והכוח המקצין של האינטרנט - כל אלו תורמים למצב. הבחירות לנשיאות רבות-החשיבות מכבידות עוד יותר על מחויבות האומה לפתור בדרכי שלום את חילוקי הדעות הפוליטיים. הדמוקרטיה מחייבת את הצדדים לקבל שהתהליך חשוב יותר מאשר התוצאות; עוד לפני הלילה היו סימנים מדאיגים לכך שאמת זו הולכת ונשחקת. בסקר שנערך בחודש שעבר אמרו 10% שמותר להשתמש בכוח כדי למנוע מטראמפ להיבחר, ו-7% אמרו שמותר להשתמש בו כדי שכן ייבחר. ההתנקשות הייתה טרגדיה; כעת יש למנוע ממנה להפוך לטרגדיה גדולה עוד יותר. הבחירות יוכרעו אך ורק בקולות המצביעים. מאמר המערכת של וושינגטון פוסט מביעה תמיכה בגינויים שנשמעו מכל עבר לנסיון ההתנקשות בטראמפ. השעות האפלות ביותר בהיסטוריה האמריקנית, אלו של אלימות פוליטית, מזכירות שיש לעמוד תמיד נגד עוינות ושנאה ושלעולם אין להשלים איתן. הזכות לדיבור חופשי ופתוח, התפארת של עצרות בחירות נרחבות והפוליטיקה מלאת הרגש - כל אלו תלויים באווירה של העדר פחדים ואיומים. ברגע זה, יש להכיר בכך שכל האמריקנים נגועים בפוליטיקה רעילה - בלא קשר לאמונותיהם ולמיקומם במרחב האידיאולוגי. האם זה יכול להיות רגע של עצירה וגילוי עצמי של המיטב? של שמיעת הקולות הפנימיים, באותה בהירות בה נשמעו היריות? מה אנחנו האמריקנים רוצים להיות? התשובה איננה בידי הפוליטיקאים או מאמרי המערכת. האחריות מצויה בידי כל אחד מן האמריקנים. כפי שאמר בנג'מין פרנקלין, זוהי רפובליקה "אם נצליח לשמר אותה". השינוי צריך להתחיל היום. אקונומיסט מזכיר, כי האלימות הפוליטית נמצאת בעלייה בארה"ב. ב-2017 ירה איש שמאל וכמעט הרג את סטיב סקאליס, כיום מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים. אדם אחוז טירוף פרץ לביתה של ננסי פלוסי הדמוקרטית, כאשר הייתה יו"ר הבית, ותקף בפטיש את בעלה הבא בימים. תומכיו של טראמפ הסתערו על הקפיטול ב-6 בינואר. ככל שהניסיון להתנקש בחייו של טראמפ הוא מהמם, למרבה הצער הוא אינו מפתיע. תומכיו של טראמפ עלצו בשבועות האחרונים, במיוחד מאז העימות עם ג'ו ביידן; טראמפ שמר במידה רבה על שתיקה ואפשר לדמוקרטים לקרוע לגזרים את עצמם. הכל מסכימים שהוא כיום המועמד המוביל לנצח בבחירות בנובמבר, והישרדות בהתנקשות עשויה לחזק אותו עוד יותר; תמיכתם של אנשיו בו תהיה נלהבת עוד יותר. מבחינת ביידן, ההתנקשות היא מבחן למנהיגותו הנשיאותית. תהיה זו הקלה צנועה בקיץ סוער זה, אם פנייתו של ביידן לטראמפ הלילה תוליד אפילו הפוגה קצרה של אדיבות ורצון טוב בין השניים. אבל גם אם הדבר יקרה, הוא יחלוף במהירות. ביידן מנהל קמפיין בטענה שהוא מתמודד כדי להציל את הדמוקרטיה מידי הרודנות והעריצות שמתכנן טראמפ. הרפובליקנים מצידם מתארים אותו בתור פושע מושחת. אחד המועמדים לסגנותו של טראמפ, הסנאטור ג"ד ואנס, טען מיד שההתנקשות נובעת מהרטוריקה של קמפיין ביידן. ביידן עצמו נלחם כעת על חייו הפוליטיים, ומציג את עצמו כמתקומם נגד הממסד של מפלגתו לאחר העימות ההרסני. תשומת הלב התקשורתית תעבור כעת מקשייו של הנשיא המכהן אל עבר קודמו, ואולי תמנע מהמורדים נגד ביידן את תשומת הלב לה הם זקוקים. המרוץ היה יציב ואפילו משמעם עד לפני שבועיים; כעת נראה שצפויים בו עוד תהפוכות רבות.