אחרי פגישתה עם בנימין נתניהו בשבוע שעבר אמרה קאמלה האריס: "אני לא אשתוק". היא התכוונה לדאגותיה בנוגע לסבלם של הפלשתינים בעזה, אבל זו גם הייתה הצהרת עצמאות נרחבת יותר אחרי ארבע שנים בצילו של ג'ו ביידן. המשימה שלה ב-100 הימים הבאים תהיה למצוא קול משלה מבלי להתנתק מביידן – הליכה על חבל דק בלי רשת ביטחון, כהגדרתו של ניו-יורק טיימס. עליה להיות עקבית עם הנשיא שהיא עדיין סגניתו, וגם להציג את עצמה בזכות עצמה. למזלה של האריס, אין מחלוקות של ממש בינה לבין ביידן, כך שהיא לא אמורה להתקשות במיוחד במשימה זו. אבל עדיין יש בעיות. מאחר שביידן התמודד עד לפני שבוע, לא היה לו ולהאריס זמן לתאם את המסרים שלהם. ראויה לציון העובדה שבעת ביקורו של נתניהו, ביידן הותיר להאריס את דברור הבית הלבן ונטל לעצמו את תפקיד השותק. לביידן חשוב ביותר למנוע את חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, ולכן – לסייע להצלחתה של האריס. הוא גם יודע, שאם טראמפ ינצח – רבים יאשימו אותו בכך שלא פינה לה את הדרך מוקדם יותר. "לנוכח הנסיבות הייחודיות, אני חושב שיהיה להאריס יותר מרחב תמרון במישור הבעייתי הזה", אומר ריצ'רד מו, שהיה ראש המטה של סגן הנשיא וולטר מונדייל. "הכל תלוי בנושא ועד כמה הוא חשוב לביידן, אבל ברור שהוא מוכן לתת לה מרחב תמרון רב". יואל גולדשטיין מאוניברסיטת סנט לואיס, חוקר ותיק של מוסד סגן הנשיא, אומר שלסגן נשיא מכהן המתמודד לנשיאות יש שלושה אתגרים. האופוזיציה תטיל עליו את כשלי הממשל היוצא, הוא חייב לצאת מצילו של הנשיא כדי ליצור זהות משלו, ועליו להפוך למנהיג בזמן שמישהו אחר עודנו הנשיא. בשבוע הראשון שלה כמועמדת התמודדה האריס היטב עם משימות אלה, אבל מהמורות רבות עוד ניצבות בדרכה. בימי חייה של האריס, היו רק שלושה סגני נשיא מכהנים שהתמודדו: יוברט האמפרי ב-1968, ג'ורג' בוש האב ב-1988 ואל גור ב-2000. המצב הבעייתי ביותר היה של האמפרי, לאחר שהנשיא לינדון ג'ונסון הודיע שלא יתמודד. האמפרי היה חייב לבדל את עצמו מג'ונסון בנושא מלחמת וייטנאם (שחיסלה את סיכוייו של הנשיא), אך ג'ונסון הזהיר אותו שאם יקרא להפסיק את ההפצצות בצפון וייטנאם – הוא יסכן את חייהם של חיילים כולל חתנו של ג'ונסון, צ'רלס רוב. האריס יכולה להתרחק ממדיניות ביידן בצורה שהאמפרי לא יכול היה. בוש היה חייב לבסס את עצמאותו לאחר שמונה שנים כסגנו של רונלד רייגן, ועשה זאת באמצעות התנגדות לעסקה עם הרודן של פנמה, מנואל נורייגה, שהועמד לדין בארה"ב על סחר הסמים. ואילו גור התרחק מביל קלינטון בשל פרשת מוניקה לוינסקי. רייגן וקלינטון זרמו עם ההינתקות החלקית של סגניהם, משום שסברו שהצלחתם חשובה למדינה ולמורשתם שלהם. ביידן עשוי לנהוג באותה צורה, מעריך גולדשטיין.