נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, מציע רפורמות מרחיקות לכת בבית המשפט העליון של ארה"ב ותיקון לחוקה שימנע חסינות מוחלטת לנשיאים העתידיים. על-פי ההצעה, השופטים יכהנו לכל היותר 18 שנים (ולא לכל החיים או עד פרישתם מרצון), וכל שנתיים ימונה שופט אחד (ולא רק כאשר מתפנה מושב). השופטים גם יהיו כפופים לכללי אתיקה מחייבים, כולל גילוי על מתנות שהם מקבלים וחובת פסלות מוגדרת. ביידן מעלה את ההצעות במאמר המתפרסם בוושינגטון פוסט (29.7.24) ומובא בהמשך במלואו.
הרפורמות בנוגע לאורך הכהונה, דרכי המינוי וכללי האתיקה מחייבות חקיקה בשני בתי הקונגרס, ואילו תיקון לחוקה הוא הליך קשה במיוחד. אין סיכוי של ממש שיוזמות אלו יוגשמו בעתיד הנראה לעין, ודאי לא ערב הבחירות, אך העלאתן בידי ביידן אמורה ליצור דיון ציבורי. סגנית הנשיא והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות, קאמלה האריס, מדגישה את עברה כתובעת אל מול התיקים הפליליים של דונלד טראמפ, ועיסוק ציבורי ותקשורתי בבית המשפט העליון אמור לסייע לה.
ביידן התנגד במשך שנים לרפורמות בבית המשפט, אך שינה את דעתו בשל מספר אירועים ופסקי דין בשנתיים האחרונות. כפי שהוא עצמו אומר, נקודות המפנה היו ביטול ההגנה החוקתית על הפלות בשנה שעברה, והחסינות הרחבה (אם כי הלא-מוחלטת) שהעניק בית המשפט לטראמפ מול כתבי האישום נגדו על אירועי 6 בינואר. נושא ההפלות חשוב מאוד גם הוא לדמוקרטים, והאריס צפויה להשתמש בו בצורה נרחבת בקמפיין שלה.
בית המשפט העליון מונה תשעה שופטים ובמשך עשרות שנים היה בו איזון - לרוב של חמישה מול ארבעה - בין השופטים השמרנים אותם מינו נשיאים רפובליקניים, לבין השופטים הליברלים אותם מינו הנשיאים הדמוקרטיים. בשנים עברו, ההכרעות לא היו בצורה מובהקת על-פי החלוקה בין שמרנים לליברלים, ופעמים רבות נוצר רוב "מעורב".
כיום יש בבית המשפט רוב מוחלט של שישה שופטים שמרנים: הנשיא ג'ון רוברטס והשופטים קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט (שלושת האחרונים - מינויים של טראמפ). מולם ניצבות רק שלוש שופטות ליברליות: סוניה סוטומאיור, אלנה קגן וקטנג'י ג'קסון-בראון (האחרונה - מינוי של ביידן). חלק משמעותי מפסקי הדין, ובמיוחד החשובים שבהם מבחינה פוליטית, מתקבלים כיום בחלוקה ברורה של הרוב השמרני מול המיעוט הליברלי, עוד ביטוי להקצנה הפוליטית חסרת התקדים בארה"ב.
כאמור, צעדים אלו יצריכו אישור של הקונגרס – מה שנראה בלתי סביר כיום. בסנאט יש צורך ברוב של 60 קולות, בעוד לדמוקרטים יש 51 בלבד וקיים סיכוי של ממש שיאבדו את הרוב בנובמבר. בבית הנבחרים, בו די ברוב רגיל, יש לרפובליקנים רוב של 218 מול 212; התחזיות לגבי הבחירות הקרובות אינן ברורות. בכל מקרה, יש צורך באישור של שני הבתים. שינוי חוקתי הוא קשה בהרבה: תמיכה של שני שלישים בשני הבתים; או תמיכה של שני שלישים מהמדינות ואז של 75% בקונגרס. מאז אישור החוקה בידי רוב המדינות ב-1788, הוכנסו בה 27 תיקונים בלבד, כולל עשרת התיקונים של מגילת הזכויות ב-1790; האחרון שבהם היה ב-1992.