סדרת הפיצוצים בלבנון מעלה שלוש שאלות, אותן מציג אקונומיסט: כיצד תוכנתו מכשירים אלו להתפוצץ, מדוע ישראל פוצצה אותם כעת ומה משמעות האירועים למלחמה בת השנה בינה לבין חיזבאללה.
התשובה לשאלה הראשונה מובילה מבונקר בביירות לפארק משרדים מחוץ לטייפה, בירת טייוואן. חסן נסראללה קרא השנה לאנשיו שלא להשתמש בטלפונים סלולריים הניתנים לאיתור, ובמקומם הוכנסו לשימוש זימוניות שנראו חסינות מחדירה. המכשירים שהתפוצצו נשאו את שמה של חברת גולד אפולו מטייוואן, אך היא מכחישה שייצרה אותם ואומרת שיוצרו בידי החברה ההונגרית BAC Consulting KFT ושהיא רק סיפקה את שם המותג.
הסיפור נעשה מוזר יותר. לפני שהורד, האתר של BAC אמר שהיא עוסקת בייעוץ ופיתוח. פרופיל לינקלדן של המנכ"לית אומר שהיא עבדה בסוכנות האנרגיה הגרעינית של האו"ם, סייעה לעסקים קטנים בלוב ועזרה לנשים באיזורי הכפר של ניז'ר להתמודד עם שינויי האקלים; אין מילה על זימוניות. כתובתה של החברה היא וילה בבודפשט; פניות טלפוניות אליה לא נענו.
לא משנה היכן הזימוניות יוצרו; נראה שסוכנים ישראלים הטמינו בהן כמויות זעירות של חומר נפץ לפני שהגיעו ללבנון, וכנ"ל במכשירי הקשר. אלפים מאנשי חיזבאללה נשאו בכיסיהם פצצות זמן, שישראל הפעילה כמעט בעת ובעונה אחת.
לצד ההצלחה המבצעית, העיתוי מבליט את ההתחבטות האסטרטגית של ישראל – טוען אקונומיסט. פציעת אלפי מחבלים ופגיעה במערך הקשר של הארגון יכלו להיות פתיחה אידיאלית למתקפה ישראלית נרחבת, לאחר מלחמת ההתשה הממושכת המתנהלת מאז 7 באוקטובר. מפקדי צה"ל מדברים על המלחמה במונחים של "מתי" ולא של "האם", אך העיתוי מצוי במחלוקת עזה.
יש הרוצים לפעול עכשיו ולנצל את נוכחותם של נושאת מטוסים ולהקי מטוסים אמריקנים, שיסייעו להן על ישראל מפני הטילים של חיזבאללה. אבל המלחמה בעזה נמשכת ויש הסבורים שצריך לתת זמן למנוחה והתארגנות. פיצוץ המכשירים ללא כל פעולה נוספת מרמז, כי לפחות נכון לעכשיו – ישראל אינה נחפזת למלחמה כוללת. הוא גם עשוי ללמד שסוכניה של ישראל חששו שחיזבאללה יגלה בקרוב את הפרצה ולכן הוחלט לפעול קודם לכן.