ראש ממשלת צרפת הנכנס, מישל ברנייה, הודיע (21.9.24) על הרכב ממשלתו - למעלה מחודשיים לאחר שהבחירות לאסיפה הלאומית הסתיימו בלא רוב ברור לאף אחד מאגפי הפוליטיקה הצרפתית. גוש השמאל זכה אומנם ברוב המושבים, אך הנשיא עמנואל מקרון - איש המרכז - סירב להטיל על העומד בראשו, ז'אן-לוק מלנשון, להקים ממשלה. הוא גם הבהיר שלא יטיל את המשימה על מועמד הימין הקיצוני, ג'ורדן ברדלה. ברנייה הוא איש ימין מתון, שבעבר היה הממונה מטעם האיחוד האירופי על שיחות הברקזיט עם בריטניה. הרכב הממשלה נוטה ימינה, בתקווה למנוע רוב נגדה בהצבעת אי-אמון באסיפה הלאומית. הקמת הממשלה הפכה למשימה דחופה לנוכח הצורך לאשר את תקציב 2025 ולהתמודד עם הגרעון הגדל בתקציב. הממשלה, אותה אישר מקרון, מונה 39 חברים מתוכם 17 שרים בכירים. שבעה מתוכם הם חברי גוש המרכז בראשותו של מקרון, שהגיע למקום השלישי בבחירות, ושלושה - חברי המפלגה הרפובליקנית של ברנייה, שהגיעה בפער ניכר למקום הרביעי. בממשלה אין נציגים הן לשמאל והן למצעד הלאומי של מארין לה-פן, שהגיע למקום השני. בן-בריתו הקרוב של מקרון, סבסטיאן לארקו, ימשיך בתפקידו כשר ההגנה. נואל בארו, שהיה השר לענייני אירופה בממשלה היוצאת, קיבל קידום לתפקיד שר החוץ. דידייה מיגו, איש שמאל מתון ועצמאי, מונה לשר המשפטים - נציג השמאל היחיד בממשלה. אנטון ארמאן, איש מפלגתו של מקרון, מונה לשר האוצר. פרשנים אומרים, כי למקרון תהיה השפעה ניכרת על הממשלה הנוכחית, באמצעות נציגיו הרבים בה, אך לצד זאת - ספק אם היא תוכל לתפקד לאורך זמן, לנוכח חילוקי הדעות הבסיסיים בין מרכיביה. מלנשון כבר הכריז שמדובר בממשלה "בלי לגיטימיות ובלי עתיד". גם ברדלה אמר שהממשלה היא חסרת עתיד וכינה אותה "חזרה למקרוניזם בדלת האחורית". כדי שהממשלה תוכל לתפקד, יזדקק ברנייה לכל הפחות לתמיכה טקטית של המצעד הלאומי בהצבעות נקודתיות או בהימנעות בהצבעות אי-אמון. הגרעון התקציבי הגיע אשתקד ל-154 מיליארד אירו - 5.5% מהתוצר, לעומת תקרה של 3% על-פי כללי האיחוד האירופי, שכבר שיגר לצרפת אזהרה בשל חריגה זו. צרפת משלמת מדי שנה עשרות מיליארדי אירו כריבית על החוב הלאומי, העומד על 3 טריליון אירו. יחס החוב-תוצר של צרפת הוא 110% - השלישי בגובהו באיחוד, אחרי יוון ואיטליה הידועות בחוסר המשמעת התקציבית שלהן. צרפת היא הכלכלה השנייה בגודלה באיחוד (אחרי גרמניה) והמעצמה הגרעינית היחידה החברה בו (לאחר פרישתה של בריטניה), כך שלמצבה יש השפעה ישירה על האיחוד כולו ועל יכולתו להתמודד מול האתגרים שבפניו ובראשם רוסיה והמלחמה באוקראינה.