שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן הוא פצצה מבחינת אירופה. המעצמות ביבשת ניצבות לפני שחיקה, ואולי אף היעלמות, של הברית המרכזית שלהן בדיוק כאשר ידה של רוסיה על העליונה במלחמה באוקראינה. יש להן ברירה חדה: דו-קיום עם הקרמלין או הגדלה ניכרת בתקציבי הביטחון שלהן. הוויכוח יכול לאחד את אירופה או לפלג אותה – מציין עורך אקונומיסט לענייני ביטחון, ששאנק ג'ושי, ב-The World Ahead 2025. לאחר השבעתו של טראמפ ינסו ממשלות אירופה להגביל את הנזק. מצעד של מנהיגים, שרים ופקידים ינסו לשכנע אותו לאשרר את מחויבותה של ארה"ב לנאט"ו, להמשיך את הסיוע האמריקני לאוקראינה ולהבטיח שכל הסדר שם לא יגזור על קייב כפיפות מתמדת לקרמלין. המזכ"ל החדש של נאט"ו, מארק ראטה, יפנה לגאוותנות של טראמפ ויאמר לו שבטחונה של אירופה בידיו ושהאירופים הם בעלי ברית חיוניים מול סין. אולם, ממשלות אירופה יודעות שסיכוייהן קלושים. דיונים אלו כנראה ייערכו במקביל למלחמת סחר עולמית, כולל מכסים של ארה"ב על אירופה. אפילו אם טראמפ לא ייצא רשמית מנאט"ו, הוא יכול לרוקן מתוכן את סעיף 5 באמנת הארגון – סעיף ההגנה ההדדית – באמצעות כמה מילים שישרבט. מדיניותו של טראמפ בנושא אוקראינה תעוצב בידי בחירת עוזריו. הסימנים הראשונים הם של ניצים מהזרם המרכזי, כמו מרקו רוביו ומייקל וולץ, שיצטרכו להתמודד מול קיצונים כמו טולסי גבארד ופיט הגסת'. ייתכן שטראמפ יאמץ סוג של עסקה שהציע ג"ד ואנס: להקפיא את קווי החזית ולדרוש שאוקראינה תישאר ניטרלית. הוא עשוי לבקש מהאירופים להציב בה חיילים. ג'ושי מנסה לשער כיצד אירופה תגיב. אפשרות אחת היא לנסות למשוך זמן: אולי רוסיה תאבד את התנופה, אולי ולדימיר פוטין יכבד את תנאיה של הפסקת אש, אולי נשיא פרו-אירופי ייבחר ב-2028. זו הייתה ברירת המחדל של אירופה זמן רב. אבל הכהונה השנייה של טראמפ אולי תשכנע אותה שהמדיניות וסדרי העדיפות של ארה"ב השתנו דרך קבע. לצד האפשרות של תבוסה אוקראינית, התוצאה עשויה להיות פעולה דרסטית יותר. הבעיה הראשונה והדחופה ביותר היא מקורות: רק שני שלישים מחברות נאט"ו עומדות ביעד של 2% מהתוצר לביטחון. בלי ארה"ב יצטרכו להוציא כפליים כדי שתהיה תקווה כלשהי לסגור את הפערים הצבאיים. המשמעות תהיה חובות עצומים, העלאת מיסים או קיצוץ ברווחה ובבריאות, ויידרשו לכך הרבה יותר שנים מאשר כהונתו של טראמפ.

תפקידן של גרמניה, בריטניה וצרפת יהיה חיוני

האירופים יצטרכו גם להחליט האם להתארגן מחדש על בסיס הגנה משותפת. נכון לעכשיו, הם מעדיפים את המסגרת של נאט"ו, לצד הרחבת יכולות הביטחון במוסדות כמו האיחוד האירופי וגושים איזוריים. מאחר שנאט"ו פועלת בקונצנזוס, טראמפ יוכל לשתק אותה בזמן מלחמה ולמנוע מהאירופים לממש את תוכניות ההגנה שלהם. אבל הסתמכות על האיחוד האירופי מותירה בחוץ את בריטניה, בעלת תקציב הביטחון הגדול ביבשת, ואת טורקיה בעלת אחד הצבאות הגדולים. במקביל יתעורר מחדש הוויכוח על מקומו של הנשק הגרעיני הבריטי והצרפתי בהרתעת רוסיה. הוויכוחים הללו יהיו קשים. ממשלות הגוש המזרחי לשעבר ייאבקו נגד ניסיון אמריקני לכפות על אוקראינה עסקה גרועה. הוצאות הביטחון במדינות הקרובות לרוסיה יעלו עוד יותר, אבל גוש זה אינו יכול למלא לבדו את צרכיה של אוקראינה ובוודאי שלא להוות תחליף לארה"ב. תפקידן של גרמניה, בריטניה וצרפת יהיה חיוני. בריטניה שותפה עם ארה"ב בתחומי המודיעין והגרעין, ויהיה לה הכי הרבה להפסיד מקרע עם ממשל טראמפ. צרפת תהיה קשוחה יותר ותקרא לאיחוד להתקדם לעבר הגנה משותפת, כמו למשל הנפקת אג"ח למימון הוצאות הביטחון. שתי המפלגות העיקריות בגרמניה רואות את כהונתו השנייה של טראמפ כסוג של שעת חירום שאולי תצדיק גרעון תקציבי למימון הביטחון. בכל מקרה, לא ברור כיצד ממשלות יגיבו להצעת שלום שיוביל טראמפ. להתנגד לה – פירושו להגדיל את הוצאות הביטחון כדי לממן סיוע לאוקראינה. להסכים לה – פירושו לתת לרוסיה ניצחון חלקי, זמן לבנות מחדש את כוחותיה ולהסכים לחיות עם מסך ברזל חדש או עם סכנה של מלחמה נוספת.