ג'ייסון וויליק מציין בוושינגטון פוסט כי בעוד שנקודת הייחוס המקובלת למלחמתה של ארצות הברית באירן בשנת 2026 היא מלחמת עירק ב-2003, ראוי לבחון דווקא אנלוגיה אפלה יותר: פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022. לדבריו, מתוך נקודת מבט ריאליסטית טהורה, בשני המקרים מעצמה חזקה תקפה כוח חלש יותר מתוך ציפייה לניצחון מהיר, אך נתקלה במציאות שונה בתכלית. הניתוח העובדתי מעלה כי אירן אימצה אסטרטגיה אסימטרית המזכירה את פעילות אוקראינה בים השחור. לטענת ג'ייסון וויליק, אירן הצליחה לחנוק את התנועה הימית במצר הורמוז באמצעות מל"טים, טילים ומוקשים, ובכך היא מנטרלת את היתרון האיכותי של הצי האמריקני. הוא מוסיף כי יריבותיה של וושינגטון, ובראשן רוסיה וסין, מנצלות את המערכה כדי להקיז את דמה של ארצות הברית, כאשר מוסקבה כבר מספקת לטהרן מידע מודיעיני לטיווח ואמצעי לחימה מתקדמים. לסיכום, ג'ייסון וויליק סבור כי העליונות הצבאית המוחצת של ארצות הברית דווקא מוכיחה כי הרתעת המשטר האירני הייתה אפשרית ומועדפת על פני ניסיון להשמיד אותו. לדבריו, המלחמה הנוכחית כרוכה בהוצאות עצומות ובסיכונים אסטרטגיים שניתן היה למנוע, בעוד שהיריבות הגלובליות רק מרוויחות מהתמשכות השחיקה האמריקנית במזרח התיכון. - הדברים מובאים כתמצית המאמר המפורסם ב-וושינגטון פוסט.