סופר ואיש העסקים סקוט גאלווי כותב בבלוג הפופולרי שלו No Mercy / No Malice על השבר העמוק באמון הציבור האמריקני בעקבות חשיפת מסמכי אפשטיין. לדבריו, השמות המופיעים ברשימות, בהם דונלד טראמפ, אילון מאסק וביל גייטס, אינם רק עניין של רכילות או פלילים, אלא עדות למערכת דו-שכבתית שבה העשירים ביותר מוגנים על-ידי החוק אך אינם כפופים לו. גאלווי טוען כי הציבור מאס בשיטה המאפשרת ל-0.01% מהאוכלוסייה לצבור הון עתק בזמן שהמעמד העובד נאבק לשרוד תחת נטל האינפלציה ושחיקת השכר. בניתוח העובדתי שמציג גאלווי, הוא מצביע על כך שהמאיון העליון שולט בשליש מעושר הלאום, בעוד ש-400 העשירים ביותר משלמים שיעור מס אפקטיבי נמוך יותר מהאמריקני הממוצע. לטענתו, המיליארדרים משתמשים באסטרטגיות של "קנה, לווה, מות" - הם לווים כספים כנגד נכסים שערכם עולה במקום למכור אותם, ובכך נמנעים מתשלום מס רווחי הון במשך עשורים. גאלווי קורא לסגירת פרצת ה-Carried Interest המטיבה עם מנהלי קרנות, ולחיזוק משמעותי של רשות המיסים (IRS) כדי שתוכל להתמודד עם צבא עורכי הדין של העשירים. הוא מציע להטיל מס מינימום חלופי (AMT) בשיעור של עד 60% על בעלי הכנסות גבוהות במיוחד. לסיכום, גאלווי מזהיר כי אם המערכת לא תתוקן באמצעות רפורמות מס מבניות, הזעם הציבורי עלול להוביל לזעזועים חברתיים עמוקים. התובנה המרכזית שלו היא שהמערכת הכלכלית הנוכחית אינה "שבורה" בטעות, אלא עובדת בדיוק כפי שתוכננה - לטובת אלו שבפסגה. הוא סבור כי הדרך למנוע מהפכה עוברת בחיזוק האכיפה, השוואת המס על הון למס על עבודה וביטול פטורים המנציחים את אי-השוויון. הדברים מובאים כתמצית המאמר המפורסם ב-No Mercy / No Malice