- הוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין קובעת עקרון כללי, לפיו עונשי מאסר, המוטלים על נאשם בהליכים שונים ירוצו, דרך כלל, בחופף, אלא אם הורה בית המשפט אחרת.
- לעומת זאת, סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין קובע הסדר עונשי מיוחד המתייחס למקרה שבו, בעת ביצוע עבודות שירות, מורשע "עובד שירות" בעבירה אחרת, ונגזר עליו בגינה עונש מאסר בפועל. במקרה כזה, עבודת השירות תופסק מיום מתן גזר הדין בעבירה האחרת, ו"עובד השירות" יישא את יתרת עונשו בגין עבודות השירות במצטבר לעונש המאסר הנוסף, אלא אם בית המשפט שהרשיעו בעבירה האחרת הורה שעונשי המאסר האמורים ירוצו בחופף.
- מהוראה זו עולה, כי הפסקת עבודות שירות במקרה של הרשעה בעבירה אחרת, שנגזר בגינה עונש מאסר בפועל, הינה אוטומטית, אינה מצריכה החלטה שיפוטית מיוחדת, ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת מנהלי או שיפוטי כלשהו.
- סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין סוטה מהקו העקרוני הכללי של חוק העונשין הקובע, דרך כלל, חפיפה בעונשי מאסר שהוטלו על נאשם במספר הליכים. הרציונל הוא שמי שנגזר עליו עונש מאסר בעבודות שירות זכה לפריבילגיה עונשית-שיקומית מיוחדת, שפתחה בפניו צוהר להיטיב את דרכיו. ניצולה לרעה של פריבילגיה זו גורר התייחסות עונשית מחמירה ומרתיעה.
- כ"עובד שירות" כהגדרתו בסעיף 51י לחוק העונשין - ייחשב גם מי שהוטל עליו עונש מאסר בעבודות שירות, ולא התייצב למלא את העבודות.
- לפיכך, יש לראות את המשיב בענייננו כ"עובד שירות" ומשכך, כמי שחלות עליו הוראות סעיף 51י לחוק העונשין.
- בענייננו, חל ההסדר העונשי הספציפי של סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין הקובע את עקרון ההצטברות של העונשים בגין תקופת המאסר שנותרה בעקבות עבודות השירות שהופסקו, ועונש המאסר שהוטל בגין העבירה האחרת. בית המשפט שדן בעבירה האחרת וגזר את דינו של המשיב למאסר בגינה, לא הורה דבר בסוגיית הצטברות העונשים או חפיפתם וסוגיית החפיפה או הצבירה של העונשים כלל לא הועלתה בפניו. לפיכך, על-פי הוראת סעיף 51י(א)(1) לחוק, חל על עונשים אלה דין הצטברות העונשים, ונוכח הוראה ספציפית זו אין בענייננו תחולה להסדר העונשי הכללי הקבוע בסעיף 45 לחוק.
- כדי שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בעניין חפיפת העונשים, כחריג לעקרון הצבירה החל דרך כלל - מחובתה של ההגנה להעלות טענה בעניין זה במסגרת הדיון בעבירה האחרת. כאשר הנאשם מיוצג על-ידי סנגור, יש להניח כי זכויותיו הדיוניות, לרבות בסוגיה זו, מצויות בידיעתו של הסנגור המופקד על הגנתו והוא אחראי למצותן. בנסיבות בהן הנאשם אינו מיוצג - טוב תעשה התביעה, אם תציין בפני בית המשפט במפורש את קיומה של סוגיית הצבירה או החפיפה של העונשים, בבחינת "את פתח לו" עבור הנאשם. אם, חרף כל זאת, סוגיית החפיפה או הצבירה של העונשים לא עלתה לשיקולו של בית המשפט הדן בעבירה האחרת, והוא לא היה מודע לחובת הנאשם לרצות יתרת עונש בגין הפסקת עבודות השירות, ניתן להשלים את החסר בהגשת בקשה מיוחדת להשלמת גזר הדין בעבירה האחרת, כפי שהדבר נעשה בפועל בהליך שבפנינו. ראוי, עם זאת, כי הבקשה תידון, במידת האפשר, על-ידי בית המשפט שנתן את גזר הדין בעבירה האחרת, כהשלמה לגזר הדין.
- בענייננו - בהליך השני היה המשיב מיוצג על-ידי סנגור. במסגרת הסדר הטיעון, לא נכללה בקשה מטעם ההגנה בעניין חפיפת עונשי מאסר בהקשר להפסקה השיפוטית של עבודות השירות. עניין זה לא הועלה גם מטעם ההגנה מחוץ להסדר הטיעון. ממילא, בית המשפט לא התייחס לסוגיית הצבירה או החפיפה של העונשים. לכן חלה הוראת סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, לפיה תופסקנה עבודות השירות מיום גזר הדין, ויתרת העונש שלא רוצה על-ידי המשיב בגין העבודות תצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בגין העבירה האחרת בהליך השני;
- מאוחר יותר, פנה המשיב לבית המשפט קמא וביקשו להורות על חפיפת העונשים בגין שני ההליכים. בנסיבות העניין, מאחר שהמשיב היה מיוצג על-ידי סנגור בהליך השני, היה עליו להעלות את סוגיית החפיפה של העונשים במסגרת אותו הליך, ומשלא עשה כן, יש לראותו כמי שוויתר על טענת החפיפה;
- גם לגופו של עניין, לא היה מקום לסטות במקרה זה מן המדיניות המותווית בסעיף 51י(א)(1) לחוק, זאת משום שהמשיב לא התייצב כלל לביצוע עבודות השירות ולאור חומרת התנהגותו של המשיב במספר הליכים פליליים (המשיב הורשע בהליך השני בעבירות שבגינן נגזרו עליו 15 חודשי מאסר ולאחר מכן, בהליך שלישי, הורשע בעבירות נוספות שבגינן נגזרו עליו 44 חודשי מאסר).
- השופט א' רובינשטיין ציין, כי במקרה שבו משמעות ההחלטה הכרוכה בהפסקת עבודות השירות היא תוספת מאסר בפועל, יש לקוות כי יהא לנאשם ייצוג מראש. כמו-כן, ראוי לגן בהנחיות פנימיות מתאימות, שבמקרים שבהם מטעם כלשהו אין הנאשם מיוצג, התביעה תציין בפני בית המשפט במפורש את קיומה של סוגיית הצבירה או החפיפה של העונשים.
