זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, שדחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, שדחה את בקשת המבקש לעיכוב הליכים על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968, במחלוקת בינו לבין המשיב.
בית משפט השלום קבע, כי גם אם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות, הרי שבמקרה זה יש טעם מיוחד אשר מצדיק את ההימנעות מעיכוב ההליכים, והוא - כי המשיב "לא נחפז להגיש את תביעתו לבית המשפט". נקבע כי התמשכותם של ההליכים מעבר למידה סבירה, משך למעלה מארבע שנים, מסכלת את מטרת הבוררות, ומהווה טעם המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים, מה גם שעיכוב ההליכים יביא את הסכסוך בין הצדדים ל"מבוי סתום".
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה אליו, בקובעו כי חלוף הזמן, חילופי הערכאות וחוסר הצלחתם של הצדדים לממש את הסכמי הבוררות ביניהם, מהווים טעם מיוחד המצדיק הימנעות מעיכוב הליכים, הגם שאין להטיל על המבקש את מלוא האשם בעניינים אלו, מה גם שעיכוב הליכים יסכל את עצם מטרת הבוררות, שהיא לשמש דרך מהירה ליישוב הסכסוך שבין הצדדים.
על כך הוגשה בקשת רשות הערעור.