טענות התביעה במסגרת הטיעונים לעונש, התביעה התייחסה לעובדה כי המנוח היה אדם צעיר כבן 29, נשוי שאשתו אותה עת הייתה בחודש התשיעי להריונה. בנו נולד כחודש לאחר שהוא נהרג. השכול והיתמות שהם פרי מעשה הנאשם הם בגדר נסיבה מחמירה שנוכח העובדה שהמשפחה מתגוררת בשטח הרשות הפלשתינית ואינה יכולה להתייצב בבית המשפט, צריך התובע להמחיש, בשמה את גודל הטרגדיה.
התובע אינו מתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם ואף לא מן העובדה שבעת ההתרחשות היה הנאשם עדיין טירון וחוסר ניסיונו שימש גורם מסוים בהתרחשות הקטלנית. אולם הוא ראה להדגיש שהמהלך הקטלני היה בהמשך להתנהגות אלימה של שני הלוחמים כלפי השוהים הבלתי חוקיים, התנהגות שלא הייתה לה כל הצדקה. על כן גם פעולת הירי הקטלנית - אף על-פי שלא נעשתה בכוונת מכוון - משקפת זילות בחיי אדם.
טענות הסנגוריה הסנגור מנגד, ערך טענותיו בשלושה ראשי עיקר:
א) הנסיבות האישיות;
ב) נסיבות ההתרחשות;
ג) אופי המחדל שתוצאתו גרם מוות.
הסנגור הדגיש את העובדה שהנאשם נותר בגפו לשמור על שלושה שוהים בלתי חוקיים שלכל הפחות אחד מהם התנהג באורח לא שקט. בהיותו חסר ניסיון ולנוכח האווירה הכללית של חשש מפני מעשי חבלה וטרור העלולים לנבוע גם משוהה בלתי חוקי הנראה כלפי חוץ כמבקש עבודה תמים, פעל הנאשם באורח נמהר שניתן להבינו. לטענת הסנגור, אסור היה למפקד הצוות להניח את המלאכה בידי טירונים חסרי כל ניסיון. יש לראות את התנהגות הנאשם כתקלה המתרחשת לעתים אגב פעילות מבצעית שסכנותיה עמה.
טיעון מרכזי נוסף בפי הסנגור הוא שלא זו בלבד שהנאשם לא חפץ במות המנוח אלא אף גם זה שהתוצאה הטראגית הייתה, מבחינת סיבה ומסובב פרי היסח הדעת. אכן הנאשם עשה מעשה אסור בכך שדרך את נשקו שהיה טעון במחסנית וכיוון אותו אל מול המנוח. אולם פעולות אלה כשהן לעצמן אינן קטלניות ואפילו פגיעה שאינה קטלנית אין בהן. התוצאה הקטלנית הייתה פרי מהלך של לחיצה על ההדק, שהתרחשה בהיסח הדעת אגב דריכת הנשק. דברים אלה הם מקרא מפורש בכתב האישום שכל עובדותיו מוסכמות והנאשם הודה בהן מייד. ראייה לכך שהפגיעה הקטלנית הייתה בעצם תאונה, היא שמייד לאחר הירי גחן הנאשם אל עבר המנוח וניסה לבצע בו הנשמה מפה לפה.
