|
השאלה הנדונה: כוחו של ב"כ התביעה ושל בית המשפט להסתמך, בשלב גזר הדין, על עובדות המצוינות בתסקיר ביחס לאחרים, מלבד הנפגע בעבירה - זאת בכלל - ובחריגה מהסדר הטיעון בפרט. השופט ח' מלצר: - מתוך הוראת סעיף 187(ב) לחסד"פ עולה, שבית המשפט רשאי - לפי שיקול דעתו - להסתמך על התסקיר נפגע העבירה, ככל שעובדות אלו יש להן נגיעה למצבו של הנפגע בעבירה ולנזק שנגרם לו. דא-עקא, שאין בית המשפט יכול לעשות שימוש בתסקיר כבסיס משפטי לקביעת נסיבות ביצוע העבירה, בקשר עם גזירת דינו של הנאשם, או להתייחס לאחרים שאינם בגדר נפגעי העבירה, כפי שאלו הוגדרו בכתב האישום, לרבות בני משפחה של הקורבן.
- פרשנות זו קיבלה חיזוק בתיקון מס' 52 לחוק סדר הדין הפלילי, שנכנס לתוקף בתאריך 8.11.08, ולפיו - רק כאשר המדובר בעבירות אלימות, אשר גרמו למותו של אדם ולפיכך, אין באפשרות בית המשפט לעמוד על מצבו של הקורבן במישרין, המחוקק בחר ליתן לבית המשפט את האפשרות להורות על עריכת תסקיר, אשר יתייחס למצבם של אחד או יותר מבני משפחתו של הקורבן. מכלל הן זה יישמע הלאו, דהיינו במקרים אחרים - אין בית המשפט רשאי להתחשב בתסקיר בכל הקשור לתיאור מצבם הפיזי והנפשי של קרוביו של הנפגע, שכן תכליתו העיקרית והראשונית של התסקיר היא לסקור את מצבו של הנפגע - נשוא כתב האישום.
- אלא שבמקרה דנן שימש התסקיר את בית המשפט קמא בגזר דינו, בעקבות דברי ב"כ המאשימה בשלב הטיעונים לעונש לא רק כדי להמחיש ולהבהיר את מידת הפגיעה במתלוננת, כי אם גם את הפגיעה בבתם, שאוזכרה אף היא בתסקיר הנפגע, אך לא צויינה כנפגעת בכתב האישום המתוקן.
- ההתייחסות בגזר הדין לפגיעה שחוותה הבת, אפילו היא נכונה ואפילו היא מתוארת במדויק בתסקיר הנפגע - היא מוקשית, באין אזכור לכך בכתב האישום ובאין לכך ראיות אחרות בתיק. קושי זה מקבל משנה תוקף במצב בו הצדדים הגיעו להסדר טיעון מוסכם, כאשר במסגרת כתב האישום המתוקן לא צוין במפורש כי הנסיבה בדבר נוכחות בתם בעת ביצוע העבירה - התקיימה:
- במסגרת הסדר הטיעון במקרה דנן, הושמט מכתב האישום המקורי סעיף 3 שהיה הסעיף העיקרי במסגרתו נטען, כי הבת נכחה במקום ביצוע העבירה, אלא שסעיף זה חזר למעשה ל"זירה" מצד התביעה רק בעת הטיעונים לעונש - בחריגה מהסדר הטיעון, כהפתעה להגנה, ומתוך השענות לא ראויה על האמור בתסקיר הנפגע. כתב האישום המתוקן השמיט את הסעיף המרכזי בדבר נוכחותה של הבת בסביבת אירוע האונס, והותיר שני אזכורים בלבד, מהם לא ניתן ללמוד על נוכחותה של הבת בעת ביצוע עבירת האונס.
- אשר על כן, מתן משקל לעובדת נוכחותה של הבת, כביכול, בעת האירוע באמצעות התסקיר, סותרת את הסכמת הצדדים, אשר באה לידי ביטוי בהסדר הטיעון, והיא מכניסה "בדלת האחורית" את מה שהוצא מכתב האישום "בדלת הראשית". הדברים שנשא בא-כוח המאשימה במסגרת טיעוניו הביאו לאותה תקלה שנפלה בגזר הדין, בבחינת: טעות גוררת טעות.
- שגגה נפלה כאן מלפני בית המשפט הנכבד קמא, כאשר הביא במניין שיקוליו להחמרת העונש גם את התיאורים הנוגעים לפגיעה בבת, המפורטים בתסקיר הנפגע. מכל מקום, במצב בו רוצה התביעה להוכיח פגיעה באדם נוסף - ראוי לציין זאת מראש ובמפורש בכתב האישום ולתאר גם את האחר כנפגע. כאמור לא כן נעשה הדבר בענייננו, שהרי נסיבת נוכחות הבת הושמטה בכוונת-מכוון על-ידי הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, ולכך יש לתת את מלוא הנפקות.
- המקרה שלפנינו נופל לאותם מצבים חריגים, בהם גם דעת הרוב בפרשת נואורה, הייתה נוטה להשקפה, שהיה מקום לדרוש מהתביעה רמת הוכחה של "מעל ספק סביר" בהוכחת הנסיבות המחמירות, ואכן בענייננו ככל שמדובר בנוכחות הבת - מדובר בנסיבה מחמירה, אף אם אין היא נכללת בגדר יסודות העבירה. בית המשפט הנכבד קמא ציין, בגזר הדין, את נוכחות הבת ומקריאת הדברים עולה כי זו אחת הנסיבות, אשר השפיעו על חומרת הענישה. בעשותו כן, הפך בית המשפט המחוזי הנכבד את פוטנציאל ההשפעה של הנסיבה - להשפעה בפועל, ומשכך דומה שלא צריכה להיות מחלוקת, כי ראוי היה לדרוש מהתביעה רמת הוכחה של "מעל ספק סביר". רמה זו בהקשר לנוכחות הבת במקום האירוע בעת ביצוע העבירה - לא התקיימה כאן. אשר על-כן שגה בית המשפט הנכבד קמא, כאשר ייחס בגזר הדין חשיבות לנסיבה בדבר נוכחות הבת.
השופט א' רובינשטיין הסכים לתוצאה, והוסיף: - לעניין נושא היקף תסקיר הנפגע לפי סעיף 187(ב) לחסד"פ - לדעתו הביטויים "מצבו של נפגע העבירה" ו"הנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מן העבירה" שבסעיף 187(ב) - כוללים גם תיאור מערכת יחסיו של הנפגע עם בני משפחתו ונזק שנגרם בגדרה, ויש להותיר שיקול דעת לעורכי התסקיר לעניין זה.
- יש בידי עורכי תסקיר לעיין בכתב האישום, ולציין כי נושא פלוני הועלה על-ידי הנפגע, אך אין לו ביטוי בכתב האישום. עם זאת, אך בית המשפט, המופקד על גזירת הדין, הוא הוא הצריך להיות האמון על זיקוקו של החומר, בהתאם לאשר לפניו.
- ככל שהמדובר בשימוש בית המשפט בעובדות המצוינות בתסקיר לצורך גזירת הדין, אם אינן מופיעות בכתב האישום: השקפתו כיום תואמת את השקפתו (במיעוט) כפי שהייתה ברע"פ 9718/04 נואורה נ' מדינת ישראל - והיא כי יש להוכיח נסיבות הקשורות בעבירה, אף שאינן חלק מיסודותיה ושהתביעה מבקשת לעשות בהן שימוש לצרכי העונש, "מעל לספק סביר".
|
