|
בתביעה העיקרית שהתקבלה בחלקה, נקבע שהתובעים הוכיחו כי הינם בעלי זכויות היוצרים ביצירות 'אדמה' ו'תפוזים', וזכויות אלו הופרו על-ידי הנתבע או מי מטעמו. ביחס ליתר היצירות, לגביהן נטען כי הופרו זכויות היוצרים של מחולה, התביעה נדחתה. בפסק הדין נקבע, כי זכות היוצרים בריקוד 'ילדים קופצים' הינה בבעלות היוצר, מר יגאל ברבי. הטענה בדבר הפרת זכות היוצרים בריקוד 'יאללה ביי' לא הוכחה, ובאשר לריקוד 'צה"ל' נדחו טענות התובעים הן מבחינה דיונית והן לגופן. כמו כן, התביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט נדחתה, היות שלא הוכח היסוד הנוסף הנדרש על-מנת לחייב את הנתבע בעילה זו.
|
|
התובעים בתביעתם טענו, כי כהן הפר זכויות יוצרים במספר יצירות מחול, וכן עשה שימוש פומבי בריקודים אשר זכות היוצרים בהם שייכת לתובעים. עוד טענו התובעים כי כתוצאה מהפרת זכות היוצרים התעשר כהן על חשבונם, ויש לחייבו לפצותם בעילת עשיית עושר ולא במשפט. כהן הגיש תביעה שכנגד בגין הוצאת לשון הרע, על כך בחודש מאי 2006, שלח הופמן אחד מהתובעים, מכתב לראש המועצה המקומית מבשרת ציון עם עותקים למזכיר המועצה, מנהל מחלקת החינוך ולמנהלות בתי ספר בישוב, בו כתב שלל טענות כנגד הנתבע, שלדברי הנתבע הינן חסרות בסיס ומהוות פרסום לשון הרע.
|
|
בית המשפט קבע בהחלטתו, כי תביעה לפיצוי בגין פגיעה בקניין הרוחני של האדם בכלל ובגין הפרת זכות יוצרים בפרט, שואבת את כוחה מפקודת הנזיקין על-פי סעיף 6(1) לחוק זכויות יוצרים, אולם לאור ייחוד העילות קשה היא הוכחת הנזק. לפיכך, על אף שבית המשפט יקל על התובע פיצוי בעילות אלו, על התובע להניח לכל הפחות נתונים סבירים לביסוס טענותיו. בית המשפט ציין, כי במקרה דנן, התובעים לא הגישו כל ראיה לירידה ברישום התלמידים למחולה, טענה שבגינה ובגין השלכותיה נדרש עיקר הפיצוי הכספי וכן לא הוגש כל דוח כספי לתמוך בטענה לפגיעה בהכנסות מחולה בשל הפרת זכות היוצרים. אף אם הייתה מוכחת כדבעי הירידה המספרית ברישום למחולה, עדין אין בכך כדי להוכיח שמדובר בנזק הנובע מהפרת זכות היוצרים, אלא מדובר בהליך טבעי של מעבר לסטודיו מתחרה. הזכות לפיצוי סטטוטורי קבועה בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים. השיקולים לקביעת שיעור הפיצוי הינם עוצמת ההפרה, מספרן ומשך ההפרות, אופי היצירה, אשמו או תום ליבו של המפר ואופיו וגודלו של העסק המפר. במקרה דנן, הוכח כי ההפרה הייתה בתום לב. באשר לעוצמת ההפרה ומספרן ומשכן של ההפרות, הרי שגם כאן עניינו במספר מועט של הפרות, ולמעלה מכך – במספר מועט של ביצועים של היצירה המפרה. כמו כן, הוכח שהריקודים המפרים בוצעו כחלק מהופעות נרחבות יותר, שעיקרן יצירות שאינן יצירות מפרות. אין לפסוק את הסכום המרבי בגין כל הפרה, אולם היות שיש לגלם בפסיקת הפיצויים אף את הנזק שאינו ממוני הועמד הפיצוי על סך 15,000 ש"חבגין כל הפרה, ובסך-הכל 30,000 ש"ח. לעניין התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי כהן, נקבע כי פסיקת הפיצויים בעוולת לשון הרע נתונה לשיקול דעת בית המשפט. התובע שכנגד תולה את טענת הכוונה לפגוע בדברי הנתבע שכנגד בדיון בשאלת האחריות. אולם, מקריאת הקשר הדברים עולה כי כוונת הנתבע שכנגד הייתה שהתובע שכנגד מפר זכויות יוצרים. יוצא אם כך, כי הכוונה לפגוע נוגעת לטענת הפרת זכות היוצרים, לגביה נקבע כי חוסה היא תחת ההגנות הקבועות בחוק. מאידך, אין מדובר רק בכינוי גנאי שהופנה כלפי התובע שכנגד, אלא מדובר בטענה הפוגעת בשמו המקצועי והאישי. מימד נוסף זה מביא לנטייה לפסוק לתובע שכנגד פיצוי משמעותי. נפסק לטובת התובע שכנגד פיצוי בסך 30,000 ש"חבגין עוולת פרסום לשון הרע. במצב דברים זה, בו חיובי הצדדים מתאיינים, התוצאה בפועל הינה כי הם מתקזזים.
|
|
בימ"ש בהחלטתו קבע, כי תביעה לפיצוי בגין פגיעה בקניין הרוחני של האדם בכלל ובגין הפרת זכות יוצרים בפרט, שואבת את כוחה מפקודת הנזיקין על פי סעיף 6(1) לחוק זכויות יוצרים, אולם לאור ייחוד העילות קשה היא הוכחת הנזק. לפיכך, על אף שבימ"ש יקל על התובע פיצוי בעילות אלו, על התובע להניח לכל הפחות נתונים סבירים לביסוס טענותיו. בימ"ש ציין, כי במקרה דנן, התובעים לא הגישו כל ראיה לירידה ברישום התלמידים למחולה, טענה שבגינה ובגין השלכותיה נדרש עיקר הפיצוי הכספי וכן לא הוגש כל דוח כספי לתמוך בטענה לפגיעה בהכנסות מחולה בשל הפרת זכות היוצרים. אף אם הייתה מוכחת כדבעי הירידה המספרית ברישום למחולה, עדין אין בכך כדי להוכיח שמדובר בנזק הנובע מהפרת זכות היוצרים, אלא מדובר בהליך טבעי של מעבר לסטודיו מתחרה. הזכות לפיצוי סטטוטורי קבועה בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים. השיקולים לקביעת שיעור הפיצוי הינם עוצמת ההפרה, מספרן ומשך ההפרות, אופי היצירה, אשמו או תום ליבו של המפר ואופיו וגודלו של העסק המפר. במקרה דנן, הוכח כי ההפרה הייתה בתום לב. באשר לעוצמת ההפרה ומספרן ומשכן של ההפרות, הרי שגם כאן עניינו במספר מועט של הפרות, ולמעלה מכך – במספר מועט של ביצועים של היצירה המפרה. כמו כן, הוכח שהריקודים המפרים בוצעו כחלק מהופעות נרחבות יותר, שעיקרן יצירות שאינן יצירות מפרות. אין לפסוק את הסכום המרבי בגין כל הפרה, אולם היות שיש לגלם בפסיקת הפיצויים אף את הנזק שאינו ממוני הועמד הפיצוי על סך 15,000 ₪ בגין כל הפרה, ובסך הכל 30,000 ₪. לעניין התביעה שכנגד שהוגשה על ידי כהן, נקבע כי פסיקת הפיצויים בעוולת לשון הרע נתונה לשיקול דעת בית המשפט. התובע שכנגד תולה את טענת הכוונה לפגוע בדברי הנתבע שכנגד בדיון בשאלת האחריות. אולם, מקריאת הקשר הדברים עולה כי כוונת הנתבע שכנגד הייתה שהתובע שכנגד מפר זכויות יוצרים. יוצא אם כך, כי הכוונה לפגוע נוגעת לטענת הפרת זכות היוצרים, לגביה נקבע כי חוסה היא תחת ההגנות הקבועות בחוק. מאידך, אין מדובר רק בכינוי גנאי שהופנה כלפי התובע שכנגד, אלא מדובר בטענה הפוגעת בשמו המקצועי והאישי. מימד נוסף זה מביא לנטייה לפסוק לתובע שכנגד פיצוי משמעותי. נפסק לטובת התובע שכנגד פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עוולת פרסום לשון הרע. במצב דברים זה, בו חיובי הצדדים מתאיינים, התוצאה בפועל הינה כי הם מתקזזים.
|
|
ת"א 8303/06, מחולה המרכז למחול בע"מ ואח' נ' חנן כהן
|
|
