כבוד הרשמת גאולה לוין:
בעניין הבקשה לפטור מאגרה (לפי תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות)
- לפי ההסדר הסטטוטורי, הליכים בענייני אגרה, ערבון וערובה פטורים מאגרה. בנוסף, מעניק ההסדר הסטטוטורי פטור גם להליכי הערעור על החלטות של הערכאה הדיונית בעניינים אלה.
- בעלי הדין חלוקים בשאלה: האם כאשר החלטה של הערכאה הדיונית כוללת הן הכרעה בעניין אגרה, ערבון או ערובה והן הכרעה בעניין אחר, הליכי הערעור על אותה החלטה פטורים מאגרה, אם לאו.
- נוכח תכליתה של תקנה 20(4) לתקנות ונוכח כללי הפרשנות המקלים הנקוטים בדיני האגרות - יש להחיל את הפטור הסטטוטורי גם על מקרה מסוג זה.
- כידוע, תכליתה של תקנה 20(4) היא להבטיח גישה לבית המשפט לבעלי דין המבקשים לקיים ביקורת ערעור על החלטות בעניין אגרה, ערבון וערובה. מאחר שנושאים אלה קשורים קשר הדוק ליכולתו הכלכלית של בעל הדין, נועדה התקנה להבטיח כי בעל הדין יוכל להשיג על החלטות בעניינים אלה ללא דרישות כספיות מקדמיות. כדי להגשים תכלית זו במלואה, יש להחיל את הפטור הסטטוטורי גם לגבי ערעור על החלטות המתייחסות לעניינים נוספים מלבד אגרה, ערבון או ערובה.
- מצב דברים בו מחליט בית המשפט בשני עניינים נפרדים במסגרת החלטה אחת אינו בשליטת בעל הדין. הגבלת הפטור הסטטוטורי להשגות הנוגעות באופן בלעדי לאגרה, ערבון או ערובה עשויה להחטיא את מטרת הפטור. יש בה כדי לשלול את הפטור מבעל דין, המשיג על שני הנושאים שהוכרעו בהחלטה אחת.
- משום שמדובר בבעל דין מחוסר אמצעים, המשמעות היא אילוץ בעל הדין להסתפק בהשגה על ההכרעה בעניין האגרה, הערבון או הערובה, תוך ויתור על ההשגה בעניין האחר. בכך נשללת מאותו בעל דין, הלכה למעשה, זכות הערעור בעניין האחר שהוכרע.
- מאחר ששתי ההכרעות ניתנו במסגרת החלטה אחת, לא ניתן לפצל את הליכי הערעור לשני הליכים נפרדים, מה גם שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות דיונית.
- לכן יש להעדיף את הפירוש המחיל את הוראת הפטור שבתקנה 20(4) לתקנות גם על ערעור בשני עניינים שרק אחד מהם נכנס לגדר הפטור הסטטוטורי.
בעניין שאלת הפטור מערבון - אמנם, מתן פטור מאגרה מחייב לשקול גם פטור מחובת ערבון, כלשונה של תקנה 432 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אך עצם העובדה שהמבקשים פטורים מתשלום אגרה, אין בה כדי להביא לפטור אוטומטי מהפקדת ערבון.
- קיים שוני משמעותי ומהותי בשיקולים המנחים בין אגרה לערבון. הערבון, בשונה מן האגרה, נועד להגן על אינטרס פרטני של בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, טרדה, ואובדן זמן ומפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות. בעוד פניה של האגרה לתכלית ציבורית כללית והיא נועדה להגן על אינטרס כלל-מערכתי.
- משום שהערבון נועד להגן על בעל הדין שכנגד, הזכאי להבטחת הוצאותיו בגין גרירתו להליך ערעורי שכשל, הרי שלגבי פטור מהפקדת ערבון נשקלת הן יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור והן סיכויי ההצלחה של ההליך.
- במקרה דנן מתקיים טעם מספיק לכך שלא יינתן פטור מהפקדת ערבון, חרף קיומו של פטור מאגרה: המבקשים לא טענו ולא הוכיחו העדר יכולת כלכלית להפקיד ערבון. אשר לסיכויי ההליך- השאלות בהן החליט בית המשפט המחוזי הן שאלות הנתונות ככלל לשיקול דעת הערכאה הדיונית, ולא בנקל יתערב בהן בית המשפט של ערעור. מכאן שסיכויה של הבקשה לרשות ערעור אינם טובים באופן המצדיק פטור מערבון.
