הדס רוטשטיין (להלן: "התובעת") הגישה תביעה כנגד עו"ד יעקוב ישראלי (להלן: "הנתבע") להשבת שכר טירחה. התובעת טענה כי בעת ייצוגה בהליכים שונים חושב שכר טירחת הנתבע "במסלול שעות" וזאת מבלי לידע בכך את התובעת, ומבלי לקבל את הסכמתה לכך.
בחודש ספטמבר 2003 רכשה התובעת דירה באריאל בסך 348,305 ש"ח. לשם הרכישה לוותה התובעת יחד עם אמה הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות. בניית הפרויקט לא יצאה אל הפועל, וזאת עקב משבר בשוק הנדל"ן. כתוצאה מכך התובעת נותרה ללא בית וללא הכסף שהועבר מהבנק לחברת הבניה. התובעת מצאה עצמה בפני שוקת שבורה שכן היא מחויבת להשיב לבנק את כספי ההלוואה, גם ללא קבלת הנכס.
בראשית שנת 2004 פנתה התובעת לנתבע כדי שייצגה בעניין. מאחר ומכתבי הנתבע לא נשאו פרי, הגיש הנתבע בחודש אוגוסט 2004 המרצת פתיחה (ה"פ 1058/04) בו נתבקש ביהמ"ש המחוזי להורות על ביטול הסכם המכר והשבת הסכומים ששולמו בגינו, וזאת בצירוף הצמדה וריבית כדין. בחודש נובמבר 2004 אישרה השופטת הילה גרסטל את הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים שקבע כי החברה תשיב לתובעת סך של 397,961.58 ש"חבצירוף שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח. הסכומים הנ"ל לא שולמו. לפיכך, התובעת פנתה באמצעות הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל לגבית הסכום הפסוק. במקביל החל הבנק בחודש יולי 2004 לפעול נגד התובעת בשל אי עמידה בתנאי ההלוואה. משכך הגיש הנתבע בקשה להשהיית ההליכים בהוצאה לפועל אולם בקשתו זו נדחתה על-ידי ראש ההוצל"פ.
בחודש פברואר 2005, פנה עו"ד תגר מטעם חב' לדנקו ישראל (לורם) (להלן: "החברה") לבנק בהודעה כי החברה מעוניינת לשלם לבנק את מלוא חוב התובעת. בנוסף, העבירה החברה לידי התובעת סך של 131,167 ש"ח באמצעות 14 המחאות. הנתבע נהג לנכות את שכר טירחתו מההמחאות שהתקבלו. כעת, התובעת מלינה על כך כי בין הצדדים לא נחתם כל הסכם שכ"ט וכן לא סוכם דבר בע"פ. בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ חויבה התובעת בשכ"ט א'+ שכ"ט ב' על-ידי הנתבע בסך של 40,688 ש"ח. בגין הטיפול המשפטי הנוסף המהווה את גדר המחלוקת בין הצדדים חויבה הנתבעת בסך של 46,820 ש"ח.
