ביום האירוע נהג הנתבע, שי בן צבי גלזר, במונית בשדרות שאול המלך בתל - אביב. אותה עת נהג המנוח, אמון מוריס באוטובוס של חברת "דן" אחרי המונית בה נהג הנתבע. מסכת האירועים החלה כשהנתבע עצר את מוניתו בתחנת האוטובוס בשדרות שאול המלך כדי להוריד נוסע ולהסדיר עמו התשלום. אחריו עצרה מונית נוספת. המנוח הגיע לתחנה עם האוטובוס כדי להעלות נוסעים, עמד אחרי שתי המוניות והמתין שתזוזנה כדי להמשיך בנסיעתו. ההמתנה התארכה, המונית שעמדה אחרי הנתבע נסעה אך הנתבע עדיין לא נסע והמנוח צפר לו מספר פעמים שיפנה את מקומו בתחנה. בסופו של דבר עקף המנוח את מונית הנתבע, עקיפה משמאל, אך כפי הנראה תוך סטייה ימינה לכוון המונית. הנתבע נסע בעקבות המנוח והשניים הגיעו לצומת שד' שאול המלך ודרך נמיר. בעת עצירתם ברמזור אדום יצא הנתבע מהמונית, ניגש לחלון הסגור של תא הנהג של האוטובוס וצעק על המנוח בשל כך, שלטענתו, המנוח "חתך אותו" בנסיעתו. המנוח השיב לנתבע בצעקות ולא פתח את החלון.
משהתחלף האור ברמזור לירוק החל המנוח לנסוע לכוון מסוף 2000 (תחנת הרכבת ברחוב ארלוזורוב) והנתבע נסע בעקבותיו. המנוח עצר בתחנה הסופית במסוף 2000, הוריד את נוסעי האוטובוס בתחנה והחל בסידור חפציו. הנתבע עצר את המונית בסמוך לאוטובוס, עלה לאוטובוס דרך הדלת הקדמית וניגש למנוח בעודו יושב על כסא הנהג. בשלב זה התפתחו חילופי דברים וקללות שגלשו לאלימות.
הנתבע היה גדול במימדיו וגבה קומה יחסית למנוח, היה צעיר ממנו ביותר מ-20 שנה ואף היה בעל ידע והכשרה בקרב מגע. הוא הכה את המנוח בראשו וגופו, כשהמנוח נסה להתגונן ללא הצלחה. הנתבע המשיך להכות את המנוח שהחל לדמם מראשו, גרר אותו מחוץ לאוטובוס ואף בעט בו בחזהו או בבטנו לאחר שנפל בין גלגלי האוטובוס לשפת המדרכה, עד שעוברי אורח שחלפו במקום הצליחו, לאחר מספר ניסיונות, למשוך את הנתבע הצידה כדי שיפסיק להכות את המנוח. רק אז חדל הנתבע ממעשיו.
הנתבע, הורשע בהריגת המנוח, ונידון למאסר בפועל למשך שש שנים.
