|
תקציר העובדות - התובע,יליד 1961, עבד מחודש יוני 2002 כשף-מנהל בחברת פיסת-בר בע"מ; העוסקת בבישול עבור מוסדות דת (קייטרינג). ביום 11.6.02, לאחר שהתובע סיים את עבודת הבישול והמזון הועמס על הרכב שיצא לחלוקתו, התקשר נהג הרכב ואמר כי הרכב נתקע באזור ירוחם. הממונה על התובע ביקש ממנו לנסוע לרכב התקוע ולנסות להתניעו והתובע עשה כדבריו. כשהגיע התובע למקום וניסה להתניע את הרכב, התברר לו שהדבר לא ניתן אז ביקש בטלפון ממנהל החברה שישלח רכב חלופי לצורך הובלת המזון, וזה הבטיח לו שהדבר יבוצע. התובע המתין במשך שעות כשהוא מתקשר שוב ושוב ולממונה עליו בחרדה מחשש שמא האוכל שברכב התקוע יתקלקל בשמש (כשמדובר, כאמור, באמצע חודש יוני), דבר שגרם לעצבנות ולהזעה מרובה כשנהג הרכב שופך עליו מידי פעם מים כדי להרגיעו. כשהגיע למקום מכונאי עם רכב חילוץ הרכב לא התאים להובלת המזון, דבר שגרם לתובע מצוקה נפשית נוספת. לבסוף הרכב הותנע, אולם התובע לא נרגע, והיה נתון בלחץ נפשי קשה מחשש שהאוכל התקלקל. כשהתובע הגיע לביתו הוא חש ברע, ולפיכך הוזמן לתובע רופא שקבע כי עליו להתפנות לבית חולים והוא הובהל לבית החולים "ברזילי" באשקלון כשהוא סובל מכאבי ראש, חולשה של פלג גוף שמאל, הפרעות בדיבור וכאבים בחזה. לאור האירוע, התובע סובל משיתוק בגפיים שמאליות. האירוע בעבודתו היה לגביו אירוע חריג במהותו ובחומרתו, שכן לא ידוע על אירועים דומים בעברו. תביעת התובע להכיר באירוע מיום 11.6.02 כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "מחלתך התפתחה על-רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך. השפעת העבודה אף לו הייתה כזאת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי ובתיק זה מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית הדין. האחד פרופ' אבינועם רכס בתחום הנוירולוגיה והשני פרופ' סיגל בתחום הפסיכיאטריה כשהם נתבקשו להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין מצב התובע, לבין האירוע מיום 11.6.02. |
|
לטענת התובע, המומחה פרופ' סיגל קבע, כי אין מדובר בהתחזות אלא בהפרעה קונברסיבית שלא על-רקע אורגני. לטענתו, קיים קשר סיבתי בין האירוע להתפרצות ההפרעה הקונברסיבית ולאור התרשמותו של פרופ' סיגל, אין לראות במצב הדחק של האירוע כבעל השפעה פחותה מהגורם הנוסף, האישיות הטרום חולנית, והואיל ומצב הדחק נחוץ לפרוץ המחלה, יש לקבוע כי מדובר בגורם מכריע לתחלואה. לטענתו, משלא נקבע כי השפעת האירוע הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, יש לקבוע כי האירוע מהווה פגיעה בעבודה. לטענת הנתבע, (המוסד לביטוח לאומי) חוות הדעת של פרופ' סיגל קובעת, כי התובע אכן סובל מהפרעה קונברסיבית ויש קשר בין האירוע לבין המחלה ואולם הפגיעה לא גרמה לנזק אלא מדובר בהפרעה מתפתחת בתנאים מסוימים של דחק ולכן מדובר במקרה של תוצאה של תהליך תחלואתי. עוד טען הנתבע, כי השפעת האירוע על הליקוי הינה פחותה מהשפעת גורמים אחרים. לטענת הנתבע, על-פי קביעת המומחה, ללא אישיות חולנית לא תיתכן ההפרעה הקונברסיבית ומשנקבע, כי אין פגיעה שגרמה לנזק, אין פגיעה בעבודה ומשום כך יש לדחות את התביעה.
|
|
- מהי 'תאונת עבודה'? - בית המשפט בהחלטתו ציין, כי חוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה, 1995 קובע בסעיף 79 כי- "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו" .סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לפיה- "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה, אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."
- למי הסמכות לקבוע מהי 'תאונת עבודה'? - בית המשפט ציין את ההלכה הפסוקה והיא כי - "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך.
- על משקלה הראייתי של חוות הדעת הרפואית - השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על-ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374).
- האירוע בעבודה היווה את הטריגר לפרוץ המחלה - בית המשפט קבע, כי חוות הדעת הרפואיות, שללו קיום נזק אורגני ו/או סיבה אורגנית לבין השיתוק ממנו סובל התובע מעת האירוע. שני המומחים בתחום הנוירולוגיה המליצו על הפניית עניין התובע לבדיקת פסיכיאטר. בית המשפט הוסיף, כי אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובע אינו בגדר מתחזה וחוות הדעת של פרופ' סיגל קובעת זאת באופן מפורש. מחוות דעת פרופ' סיגל עולה, כי קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע לבין המחלה בה לקה התובע (בעמדה זו תומך גם פרופ' רכס). אלא שבעוד שלטענת התובע האירוע שימש כטריגר בלעדיו לא הייתה מתפרצת המחלה, הרי שהנתבע טוען, כי השפעת האירוע הינה פחותה במידה רבה. בית המשפט קבע, כי המומחה ציין שמצב הלחץ הסביבתי (הדחק) נחוץ לפרוץ ההפרעה, משקבע כי האירוע היווה מצב של דחק אצל התובע ולאור סמיכות הזמנים, ניתן להסיק כי אילולא האירוע לא הייתה מתפרצת ההפרעה במועד בו פרצה. לפיכך, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע, כי האירוע מיום 11.6.02 יוכר כ"פגיעה בעבודה".
|
|
ב"ל (באר-שבע) 1799/05 - פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי
|
|
