השופט א' רובינשטיין: המחוקק ביקש שלא לזכות בתגמולים מי שהתנהגותו הוגדרה כ"התנהגות רעה חמורה". השאלה שלפנינו אכן היא, אם כזו הייתה ההתנהגות במקרה דנא.
- בעבר היה הנטל על המשפחות להוכיח, כי מות המנוח נגרם תוך כדי ועקב השירות, אך בתשל"ו תוקן חוק המשפחות, כך שהנטל, כשהמוות התרחש תוך השירות, הועבר אל שכמי המדינה, ועליה להוכיח כי המוות לא אירע 'עקב השירות'.
- בתשמ"ח-1988 נחקק חוק התגמולים שמשמעותו הייתה הרחבת זכאות לחייל בשירות סדיר, כך שיוכר כנכה גם אם נפגע בעת שהותו בחופשה כדין. הצעת חוק זו הייתה לבסוף לחוק נפרד מחוקי השיקום, והוחלה (בסעיף 2(ב) לחוק התגמולים) גם על משפחות שכולות, קרי, על משפחת מי שמת בתקופת שירותו שלא במילוי תפקידו.
- חוק התגמולים יכול היה לחול על משפחת המנוח, אילולא נסיבות מותו המצער, שהרי על חוק זה חלה הוראת סעיף 9 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן חוק הנכים), וסעיף 16 לחוק המשפחות, כפי שיפורט, ועל כן צדקה המדינה בטענתה, כי יש לבחון אם המדובר בהתנהגות רעה חמורה.
- אין מקום לפרש את היותו של חוק התגמולים חוק נפרד, המאפשר זכאות גם בעקבות החבלה בתקופת השירות שלא עקב השירות, באופן המעמיד את החייל בחופשה (או משפחתו במקרה מוות) במצב עדיף על החייל בשירות. קרי, אין ליתן מקום לפירוש, שלפיו החייל בשירות יהיה נתון למבחן של "התנהגות רעה חמורה", ולא כן החייל שבחופשה. מי שלקה בהתנהגות רעה חמורה בשהותו בחופשה מחוץ לתפקיד - אין משפחתו זכאית להטבות של חייל, שקופד פתיל חייו בחופשה שלא בנסיבות כאלה.
- הרעיון שביסוד סעיף 16 לחוק המשפחות: המחוקק ביקש לשלול תגמולים ממי שגרם בהתנהגותו שלו - "התנהגות רעה חמורה", קרי, נסיבות קשות של התנהגות - לנכותו או לאבדן חייו.
- במקרה דנן - התשתית העובדתית אינה תומכת בטענות שהעלו המבקשים. על-פי ניתוח הנסיבות, מצביע המכלול בבירור על הסתברות כי מותו של המנוח אירע בשל השימוש בסם, שבעקבותיו שב לביתו במצב שהביא לאבדנות. אכן, המנוח דיבר ראשונית על אבדנות בראיון בלשכת הגיוס; אך לעניין זה הופנה לראש מדור בריאות הנפש בלשכת הגיוס, ובו שלל מחשבות או כוונות אבדניות. אחר כך הופנה לפסיכיאטר, וכאמור נשללה אבדנות בשיחה עמו, גם אם הייתה התרשמות מהפרעת אישיות; וכאמור, כבר נפסק כי אין גיוס חרף ליקוי נפשי בחינת "תעודת הכשר" להתנהגות רעה חמורה. בטירונות לא היה כל אות לבעיות נפשיות אצל המנוח. המנוח הוא שהביא את הסם לחבריו, ועל-פי חוות דעת הפרקליט הצבאי - המנוח שם קץ לחייו לאחר נטילת הסם L.S.D. שעות אחדות לפני כן.
- בפסיקה נקבע כי 'התנהגות רעה חמורה' נמדדת על-פי נסיבותיו של כל מקרה, לפי מבחן אובייקטיבי - האם לפי מבחני השכל הישר נכנס המעשה כשלעצמו ובנסיבות שנעשה, למסגרת התנהגות רעה חמורה, ולפי מבחן סובייקטיבי - היתחקות אחר מצבו הנפשי של החייל בעת המעשה, שמא עשה מעשה מחמת מום נפשי או דחפים שלא הייתה לו שליטה עליהם.
- באשר לשימוש בסמים על-ידי חיילים מחוץ למקום השירות צוין בפסיקת העליון, כי שימוש בסם על-ידי חיילים לא יכול להתיישב עם שירות בצבא.
- רכישת סמים ונטילתם הם בעליל התנהגות רעה חמורה במשקפיים שבהם יש לראות את צה"ל והשירות בו. רכישת סמים ונטילתם על-ידי המנוח, מצביעה על התנהגות רעה חמורה במישור הצבאי (כמו הפלילי).
- הרחבת מסגרת הזכאות בחוק המשפחות למשפחת חייל שנטל סם וקיפד את חייו בעקבות השפעת הסם, אינה נכונה, ותשדר מסר לא ראוי לחיילים ולעומדים להתגייס. סמים צריכים להיות "מחוץ לתחום" בשירות הצבאי או בחופשה הימנו.
- גם באשר לבחינה הסובייקטיבית, מכלול החומר אינו מצביע על כך שהמנוח עשה מעשה מחמת מום נפשי או "דחפים שלא הייתה לו שליטה עליהם". דחף בעקבות נטילת סמים מרצונו של המנוח אינו כזה ש"לא הייתה לו שליטה עליו", ובכך דומה הוא למי שהכניס עצמו למצב שכרות.
