|
העותר ונאשם נוסף הורשעו בעבירות מין שבוצעו על-ידם נגד המתלוננת, שהתארחה (יחד עם הנאשם הנוסף) בדירתו של העותר. טענתו העיקרית של העותר בערעורו ובעתירה דנן היא שיש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו בפני בית המשפט המחוזי בשל פגמים שנפלו בה, וכי מן הראוי להחזיר את הדיון במשפטו לבית המשפט המחוזי. לטענת העותר, הודאתו במיוחס לו הייתה מבוססת על טעות, שכן הנחתו הייתה כי המתלוננת דוברת אמת, בעוד שהוא עצמו לא זכר את שאירע והודה במיוחס לו מתוך רצונו לקחת אחריות על המעשים, שנטען על-ידי המתלוננת כי ביצע אותם. עוד טען העותר בערעורו כי הוא אינו דובר עברית, כי כתב האישום המתוקן, שבהתאם לו הורשע, לא תורגם לו לשפתו וכי הוא הודה במיוחס לו בעקבות הסבריה של באת-כוחו דאז כי חומר הראיות פועל נגדו וכי בית המשפט עלול להחמיר עימו אם יכפור בעובדות, במיוחד נוכח הודאתו של הנאשם האחר. בפסק הדין נשוא העתירה, שניתן מפי השופט אדמונד לוי ובהסכמת השופטים אסתר חיות ויורם דנציגר, נדחו טענות העותר. באשר לטענות העותר כנגד באת-כוחו דאז נקבע כי היה על בא-כוחו הנוכחי של העותר להניח בפני בית המשפט את תגובתה של באת-כוחו דאז, אולם הוא לא עשה כן. טענותיו של העותר בנוגע לאופן בו ניתנה הודאתו נדחו בהסתמך על פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, שבו הצהירה באת-כוחו דאז של העותר כי היא הקריאה לעותר את כתב האישום המתוקן, וכי הוא מודע לתוכנו ולהסדר העונשי. העותר עצמו הצהיר אף הוא, כעולה מהפרוטוקול, הצהרה דומה. עוד ציין השופט לוי בפסק דינו כי את הדיון ליווה מתורגמן לרוסית ועל כן אין ספק כי העותר הבין היטב את משמעות ההליך בו נטל חלק. משכך, דחה בית המשפט בפסק הדין נשוא העתירה את בקשתו של העותר לחזור בו מהודאתו והחליט לדחות את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
|
|
בעתירה לדיון נוסף שבפניי טוען העותר כי מן הראוי לקיים דיון נוסף בשאלה מתי תבוטל על-ידי ערכאת הערעור הרשעתו של נאשם, אשר ניתנה על בסיס הודאתו בפני בית המשפט בערכאה הדיונית. לטענת העותר, בעוד שקיימות הלכות ברורות בסוגיה של הודאת נאשם בחקירתו, הרי בסוגיה של הודאת נאשם בבית המשפט והאפשרות לחזרה מן ההודאה אין הלכה מגובשת ולא נקבעו בפסיקה אמות מידה ברורות באשר לנסיבות בהן תבוטל הודאת נאשם בבית המשפט. המשיבה מתנגדת לקיום דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה. לטענתה, אין מתקיימת במקרה דנן אף אחת מהעילות לדיון נוסף, הקבועות בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המשיבה מוסיפה עוד, כי בניגוד לטענת העותר נקבעו בפסיקתו של בית משפט זה הלכות לא מעטות בסוגיה של חזרת נאשם מהודאתו במשפט. בפסק דין נשוא העתירה, כך ממשיכה המשיבה וטוענת, יישם בית המשפט את ההלכות שנקבעו על נסיבות המקרה הספציפיות ועל כן אין בו משום חידוש הלכתי.
|
|
- היש צורך משפטי לדון בסוגיית הודית נאשם בפני הערכאה הדיונית במסגרת דיון נוסף? - השופטת ביניש קבעה כי דין העתירה לדיון נוסף להדחות. בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה כלשהי באשר לתנאים בהם יוּתר לנאשם בשלב הערעור לחזור בו מהודאתו שניתנה בפני הערכאה הדיונית. זאת ועוד, בניגוד לטענת העותר הסוגיה של חזרת נאשם מהודאתו בבית המשפט בהתאם להוראת סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, נדונה לא אחת בפסיקתו של בית המשפט העליון.
- האם קיומה של ראיה חדשה מצדיק דיון נוסף? - השופט ביניש קבעה כי טענתו של העותר בדבר קיומה של ראייה חדשה, שיש בה כדי להוכיח את חפותו, אינה מצדיקה, כשלעצמה, את קיום ההליך של דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה, אולם אין באמור כדי לשלול מהעותר את האפשרות להגיש בקשה לקיום משפט חוזר בעניינו בגין הראיה הנטענת אם וככל שתימצא לו עילה לכך.
|
|
העתירה נדחית, לא יקוים דיון חוזר בהסדר הטיעון.
|
|
- בפני הנשיאה דורית ביניש - בשם העותר: עו"ד דב גורטלר - בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש
|
|
