"מהקלטת לא ניתן לדעת מה היה באמת בבית המריבה"

ביום 7.12.08 הורה בית משפט השלום על מעצרו של המשיב לצורך חקירת חלקו באירוע אלים שהתקיים בחברון ביום 4.12.08, ביום בו פונה הבית המכונה "בית המריבה" או "בית השלום" או גם "הבית החום". ביום 10.12.08 הורה בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים מסוימים, לרבות איסור יציאה מן היישוב קריית ארבע, פיקוח, התחייבויות אישיות של המשיב ואשתו בסך 5,000 ₪ כל אחת, ותיאום טיפולים רפואיים עם המשטרה. ביני לביני הגישה המדינה כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי, בו הואשם המשיב בעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בכתב האישום נטען, כי המשיב שלף אקדח ופתח בעימות עם תושביו של בית הסמוך ל"בית המריבה", ובהמשך ירה בשניים מהם. עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. המשיב ערר על ההחלטה לעצרו לבית המשפט המחוזי. הערר נתקבל חלקית. נקבע, כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה למעורבות של המשיב באירוע, שבו – כלשון בית המשפט – "נפגעו שני תושבים פלשתינים בנסיבות שלפחות בראשיתן ניתן להצביע על 'חתירה למגע' מצדו ואי הימנעות מעימות". ועוד נאמר, כי המשיב "בחר לסטות מן הדרך ולפתוח בעימות אלים עם תושבי המקום, במצב נדרש נפיץ ורגיש, כשבכליו אקדח". ובאשר לעילת מעצר, נפסק כי יש – בשונה מעמדתו של בית משפט השלום – חשש למסוכנות, נוכח השימוש בנשק חם. עם זאת, בשל מצבו הרפואי של המשיב שנפצע באירוע, הוא שוחרר למעצר בית בערבות של 3,000 ש"ח. בית המשפט שקל מעצר בית מחוץ לקריית ארבע, אך סבר כי פיקוחה של משטרת קריית ארבע יהא אפקטיבי יותר.

הפרקליטות הגישה ערר על ההחלטה לשחרר את המשיב למעצר בית. נטען, כי מסוכנות המשיב עולה מהתנהגותו, המתועדת בסרט וידיאו, וכי לא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. באת-כוח המדינה טענה, כי בסרט נראה המשיב בבירור סוטה מדרכו לעבר בית המתלוננים, מנופף בנשקו ורק אז מורמות האבנים כלפיו. גירסאותיו סותרות גם בעניין הירי; אין לדעת המדינה מקום לטענת הגנה עצמית. בא-כוח המערער טוען מנגד, כי הסרט צולם בידי קרובו של המתלונן מטעם "בצלם", ונערך, ומכל מקום, לא סברו הרשויות כי המשיב מסוכן. לטענתו הלך במקום כדי להביא את בנו שסבר כי הוא מצוי בבית נשוא המחלוקת, וזאת מתוך התנגדות לפעילות לא חוקית. הוא נטל עמו אקדח 0.22 ולא נשק M16 שהיה בביתו. אומנם המשיב נראה בסרט עולה לתלולית שבצד הדרך, אך לאחר מכן הוא מצוי בנסיגה מתמדת, והירי באקדח בא רק לאחר שהוקף בתושבים מקומיים נושאי אבנים גדולות. נאמר גם, כי היריה הראשונה הייתה באויר, והיריה האחרונה באה כשכבר היה שכוב ומותקף, ועל כן באה בודאי בהגנה עצמית. הייתה למשיב סיבה לחשוש, כי יום לפני כן נפגע קשה נער יהודי באבנים; והכל אירע בזמן קצר ביותר.

ניתן להשאיר את המשיב במעצר בית אך להגביר את הפיקוח עליו. סימן שאלה מרחף באשר למעשהו של המשיב בראשונה על התלולית בעודו מניף ידו. מכל מקום- יש לבדוק כמובן ממה נבע המשך האירוע, שהפך אלים עד כדי ירי מספר יריות, ומובן כי יש לבדוק מה הייתה נחיצותן של היריות בנסיבות, ומה מקום לכאורה לטענת ההגנה העצמית (שאולי מסתברת יותר בשלב בו היה המשיב על האדמה והוכה, אך היא נטענת לגבי כל הירי). על כל פנים, השימוש בנשק חם, כפי שציין בית המשפט המחוזי (והמשיב לא ערר), מוליד בדין עילת מסוכנות, ברם, עברו הנקי של המשיב מנטרל מסוכנות זו. מאידך, יש להחמיר את תנאי מעצר הבית: בכל עת ישהה אדם נוסף עם המשיב והערבות תוגדל.

- בש"פ 10534/08 מדינת ישראל נגד זאב בראודה

- בפני השופט אליקים רובינשטיין - בשם המדינה: עו"ד דגנית כהן ויליאמס - בשם המשיב: עו"ד אריאל עטרי