- האם ההחלטה ניתנה בסמכות? - סעיף 3 לצו קובע כי "פעולה המהווה עיסוק בחשמל" שיש לבצעה במקרקעין פרטיים דרושה הסכמת הבעלים, אולם מפקד האזור רשאי ליתן היתר מיוחד לביצוע הפעולה באם סירב המחזיק במקרקעין ליתן הסכמתו לכך, או באם לא ידוע מיהו המחזיק במקרקעין, או שכאשר המחזיק במקרקעין אינו מצוי באזור והפעולה דחופה. סעיף 5 לצו מתנה את ביצוע הפעולה האמורה באישורו של מפקד האזור, וזאת לאחר שהוגשה לעיונו תוכנית מפורטת. במקרה הנדון, ההחלטה לבצע פעולה במקרקעי העותרים כנגד רצונם נתנה בסמכות שכן סעיף 3 לצו מאפשר למפקד האזור להשתמש בסמכותו לבצע פעולות חשמל במקרקעין מקום בו הובע סירוב הבעלים לכך.
- האם ניתנה לעותרים הזדמנות נאותה להעלות טענותיהם בפני המנהל האזרחי? - אומנם המנהל האזרחי לא טרח לבדוק תחילה באם מדובר במקרקעין פרטיים או לא, אולם לאחר מכן, משנודע לו מפי העותרים כי המקרקעין הינם מקרקעין פרטיים, עשו המשיבים מאמץ כדי להגיע להסכמה עם העותרים באשר לתוואי: נערך סיור משותף, הוצגו בפני העותרים הנתונים הרלוונטיים, ונערכו מגעים לקראת הסכמה בת קיימא. הנה אם כן, התאפשר לעותרים להעלות טענותיהם בפני הרשות. עם זאת, דרך התנהלותם של המשיבים בראשית הפרשה מצדיקה לקח לעתיד: על הרשות לבדוק את הסטטוס המשפטי של מקרקעין טרם היא מתחילה לפעול את פעולתה באותם מקרקעין.
- האם ההחלטה הייתה סבירה? - בית המשפט העליון ציין פעמים רבות, כי החלטה מינהלית היא סבירה, אם נתקבלה כפרי איזון בין הערכים השונים הרלוונטיים לעניין, אשר ניתן להם המשקל הראוי. בית המשפט לא ימהר להמיר את שיקול דעת הגורם המוסמך בשיקול דעתו. דומה כי קשה לחלוק, שקיים אינטרס ציבורי בביצוע עבודות התשתית והפיתוח בהן מדובר, ויפה שעה אחת קודם. כעולה מתשובת המשיבים, התקנת קוי החשמל תשפר באופן ניכר את הספקת החשמל הסדירה לאזור, ותמנע הפסקות חשמל ממושכות ושיבושים חמורים בהספקה. עוד עולה, כי קיימת דחיפות בהשלמת קוי החשמל, מהטעמים הבאים: ראשית, חברת החשמל תיכננה להקים את קו החשמל עוד לפני החורף דאשתקד, ולמנוע בכך את הפסקות החשמל המרובות שהיו בחורף באזור גוש עציון ונפת חברון. אם לא תושלם התקנת הקו במועד, ייתכן כי גם בחורף זה, שאנו סמוכים לראשיתו, תיפגע הספקת החשמל הסדירה ליישובים אותם הוא אמור להזין. שנית, כל תקלה בקו המתח העליון הקיים עלולה כנטען – וללא מחלוקת של ממש מצד העותרים – לגרום לשיבושים חמורים בכל נפת חברון, ובכלל זה בעיר חברון, וכן ביישובים יטא, דורא וקריית ארבע, בעשרות כפרים פלשתינים, וביישובים היהודים בדרום הר חברון, וזאת לפרקי זמן ממושכים וכמעט ללא יכולת הספקה חלופית. שלישית, קו החשמל הקיים מצוי בקצה גבולה של יכולת האספקה שלו, ולא ניתן להגדיל את ההשנאה הקיימת בתחנה אליה מתחבר קו המתח העליון; כל גידול בעומס החשמל שייעשה מבלי שיתווסף קו חשמל נוסף יגרום למפלי מתח, עד העדר אפשרות להפעיל מנועים גדולים וכדומה.
- האם הרשות שקלה את כל השיקולים בטרם קיבלה את ההחלטה? - מאחר ושונה תוואי החשמל בידי המשיבים, הרי שהצעתם סבירה ומידתית, והיא מאזנת בין השיקולים הרלוונטיים השונים. דומה כי ניתן משקל ראוי לפגיעה במקרקעי העותרים, ויצוין כי קוי מתח עוברים בשטחים חקלאיים במקומות שונים גם בישראל גופה. תוואי קוי החשמל שונה והוסט, ועל-פי המידע שהוצג בפני בית המשפט, הפגיעה במקרקעי העותרים צומצמה: מועטים עצי הזית אשר ייכרתו; עמודי החשמל אשר יוקמו אינם רבים, ויתאפשר פיתוח הקרקע סביב להם; מרבית עמודי החשמל יוצבו במקרקעין שאינם מעובדים; וכתוצאה מהקמת הקו יתבטל, כאמור, קו המתח הגבוה העובר כיום בתוך תחומי הכפר, מעל לבתי מגורים ולבית ספר, והמהוה סכנה בטיחותית חמורה יותר. עוד צוין (במכתב לעותרים מיום 21.10.07) כי רמת השדה המגנטי הצפויה מקוי החשמל לא תעלה על מילגאוסים בודדים, וכך גם רמת השדה המגנטי בבית הקרוב ביותר לקוי החשמל (כנמסר, הערך המרבי לשדה מגנטי עבור האוכלוסיה, על-פי הנחיות הוועדה הבינלאומית להגנה מקרינה לא מייננת, הוא 1000 מילגאוס); וכי הקוים ימוקמו במרווח של מעל 20 מטרים מהמבנה המאוכלס הקרוב ביותר, וישפרו, כאמור, מצבם של עשרות יישובים, הואיל ויאפשרו הספקת חשמל סדירה יותר ונטולת שיבושים, ובכלל זאת לעותרים עצמם.
- האם ההחלטה הינה מידתית? - ברי כי החלטה שלטונית היא כדין רק אם האמצעי אשר ננקט לשם הגשמת תכליתה הוא במידה הראויה, ולא מעבר לנדרש. דברים אלה הם מושכלות יסוד במשפט המינהלי כמו במשפט החוקתי, והם צו השכל הישר. דומה כי במצב הדברים הנוכחי, בשלב השני של הטיפול, ננקטו האמצעים הנחוצים, תוך פגיעה מצומצמת ככל הניתן בעותרים. זאת ועוד, כאמור יש בהתקנת קו המתח לצמצם כאמור פגיעה בטיחותית קיימת, ובכך מדובר באמצעי שפגיעתו פחותה אף ביחס לזה הקיים.
- על חשיבות ההידברות בין המנהל האזרחי לבין התושבים הפלשתינים ביו"ש -השופט רובינשטיין מסיים את פסק דינו באלו המילים: "בטרם חתימה נוסיף, כי ראינו חשיבות בהידברות בין הצדדים, וזאת גם במבט רחב שמעבר לנשוא העתירה. לצערנו לא צלחה ההידברות, אך אין בכך כדי להיוואש חלילה במבט צופה פני עתיד".
|