הגם שהנאשם הוגדר כחולה סכיזופרניה, הוא לא הצליח להוכיח במאזן ההסתברויות כי רצח את אשתו מתוך אי שפיות, ללא יכולת, לכאורה, לשלוט במעשיו. כך קבעה (22.12.08) שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות, בערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש שנגזר עליו.
הנאשם ביקש להפחית את עונשו וזאת מכוח סעיף 300א לחוק העונשין. סעיף זה מאפשר הפחתת עונשו של נאשם במקרי רצח, במקרים נדירים בלבד, מקום בו הנאשם, אמנם, לא לקה בדרגת אי שפיות כזו אשר מחייבת פטור מאחריות פלילית, מחד, אך מאידך, היה 'קרוב לשם' מבחינה נפשית, ואין זה צודק להרשיעו בנסיבות אלו.
השופטת חיות קבעה כי סעיף 300א לחוק העונשין יופעל במקרים נדירים, כאשר מקרהו של הנאשם אינו אחד מהם. השופט אימצה את עמדת המדינה ולפיה הנאשם רצח את אשתו המנוחה בקור רוח, תוך תכנון, ולא מתוך אי שפיות או "דחפים שאין לו שליטה עליהם".
השופטת חיות הסתמכה בין היתר על חוות דעתו של הפסיכיאטר מטעם המדינה אשר מצא כי מיד לאחר ביצוע הרצח השיב הנאשם לשאלות חוקרי המשטרה בקור רוח. השופטת דחתה את חוות הדעת של הפסיכיאטר מטעם הנאשם - חוות דעת אשר ניתנה במנותק מחומר החקירה, ואך ורק כשנתיים לאחר ביצוע הרצח.
עוד קבעה השופטת חיות לעניין זה כי לצורך הכרעה בהתקיימותם של תנאי סעיף 300א לחוק העונשין, לא על חוות הדעת הפסיכיאטריות לבדן יחיה בית המשפט, אלא בית המשפט יבדוק את מכלול החומר העובדתי. מחומר זה עולה, כך קבעה השופטת, שהנאשם רצח את אשתו מתוך קנאה, לאחר שהתגרשה ממנו ולאחר ששמע אותה מחדרו מדברת עם גבר אחר בטלפון, והוא ביצע את הרצח כשעתיים ומחצה לאחר אותה שיחה ששמע, כך שלא ניתן לאמר שפעל בשל דחף לאו בר כיבוש.
מכל הטעמים האלו דחתה השופטת חיות את ערעורו של הנאשם להפחתת עונשו מכוחו של סעיף 300א לחוק העונשין.