|
נגד העורר וארבעה אחרים הוגש ביום 21.11.08 כתב אישום, המייחס להם עבירות של כליאת שווא, אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, תקיפה והדחה בחקירה. נטען, כי המתלוננת נחטפה ונכלאה בביתם של העורר ואשתו, וכן במערה שמתחת לבית, וכי במהלך תקופת הכליאה אנס העורר את המתלוננת פעמיים וביצע בה מעשה מגונה. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של חמשת הנאשמים עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בו ביום, הסכים בא-כוח העורר למעצר עד להחלטה אחרת. אולם משחלפו 30 ימים מאז ראשית המעצר ביקש בא-כוח העורר לשחרר את מרשו ממעצר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לשחרור וקבע כי מדובר בתיק סבוך, שבו עדויות רבות, וכי הסנגורים בתיק לא טענו להיעדרן של ראיות לכאורה, אלא לכרסום בלבד. כן קבע בית המשפט המחוזי כי באמרות המתלוננת ביחס למעשה האינוס יש משום "ניצוץ ראייתי", שדי בו לצורך מתן צו למעצר עד להחלטה אחרת.
|
|
בערר נטען, בעיקרו של דבר, כי לא די שיונח בפני בית המשפט "ניצוץ ראייתי", וכי הארכת המעצר מעבר לשלושים ימים טעונה החלטה מפורשת באשר לקיומן של ראיות לכאורה. זאת, בהתאם לסעיף 21(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.
|
|
- דין הערר להידחות - בית המשפט המחוזי קבע כי ישנם תיקים שבהם כמות הראיות עצומה, ולא יתכן שהכל ייכנס לגדר שלושים הימים. באותו מקרה ניתנה הסכמת הסנגורים כי הנאשמים, לרבות העורר דנא, יעצרו על להחלטה אחרת ולצילום חומר החקירה. לא נטען להיעדר ראיות לכאורה, אלא לכרסום בלבד.
- ה'ניצוץ' הראייתי שבתיק - 'ניצוץ' ראייי בתיק כשמו כן הוא – "ראיה לכאורה המתבססת על חומר החקירה טרם עמידתה בביקורת הסניגוריה". לצורך הארכת המעצר לא היה כל צורך להעמיד את הראיות לכאורה אל מול טענות הסניגוריה. ככלל, בחריגים קיצוניים, שקילת טענות הצדדים אלה מול אלה מקומה בהחלטה בדבר ראיות לכאורה. יחד עם זאת, גם לשיטת הסניגור ישנן ראיות לכאורה להשארת הנאשם במעצר עד תום ההליכים. יש לזכור כי התיק מורכב ואין לבוא אל בית המשפט המחוזי בטרוניה על כך שבדיקת טיב הראיות לכאורה נמשכת מעבר ל-20 הימים.
|
|
- בפני השופט אליקים רובינשטיין - בשם העורר: עו"ד מוסטאפא נסאר - בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
|
|
