לא יופחת עונשו של מסיע המחבל

כנגד העותר הוגש כתב אישום לבית המשפט הצבאי ביהודה, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, ניסיון גרימת מוות בכוונה, ניסיון קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, אחזקת כלי ירייה וניסיון אחזקת כלי ירייה. על-פי עובדות כתב האישום, הבריח העותר ברכבו מחבל מתאבד לשכונת תלפיות בירושלים לצורך ביצוע פיגוע תופת, תוך ניצול היותו בעל תעודת זהות ישראלית. כן הואשם העותר כי תכנן לבצע פיגוע נגד חיילים באזור שער המוגרבים בירושלים ובאחזקת נשק מסוג קלצ'ניקוב. העותר והתביעה הצבאית הגיעו להסדר טיעון בעניינו של העותר, אשר הוצג לבית המשפט הצבאי ביהודה בתאריך 24.2.2004. העותר הורשע על-פי הודאתו בעבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה וקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. בהסדר הטיעון הסכימו הצדדים אף לגבי העונש - 17 שעות מאסר בפועל ומאסר מותנה, ואולם, בית המשפט הצבאי ביהודה החליט שלא לקבל את ההסדר לעניין העונש וגזר על העותר 28 שנות מאסר בפועל. השופטים נימקו החלטתם בכך שנימוקי ההסדר שהוצגו בפניהם לא הצדיקו סטייה כה בולטת מרמת הענישה הראויה והמקובלת. העותר ערער על פסק הדין לבית המשפט הצבאי לערעורים, אשר קיבל כאמור את הערעור לעניין חומרת העונש והפחית את עונשו – ל-24 שנות מאסר לריצוי בפועל. ערכאת הערעור נימקה החלטתה לא בנסיבותיו האישיות של העותר, כי אם בהסתמכותו על קיומו של ההסדר ובהודאתו בכתב האישום המתוקן בעקבות כך. אף ערכאת הערעור ציינה כי העונש המוסכם, לו טענה התביעה הצבאית אכן סטה מרמת הענישה המקובלת והראויה – בצורה קיצונית, שכן העותר לא היה אך ורק בגדר מסיע לעבירה, אלא מעורב בה מתחילה ועד סוף, ועצם העובדה כי הפיגוע סוכל אינה יכולה להיזקף לטובתו. עם זאת, קבעה ערכאת הערעור, התביעה התרשלה, בהסכימה לעונש כה קל ביחס לחומרת העבירה, ואין 'לגלגל' התרשלות זו אל שכמי העותר.

בעתירה טוען העותר כי בית המשפט הצבאי לערעורים נהג בחוסר סבירות בכך שלא כיבד את הסדר הטיעון, זאת בניגוד להלכה הפסוקה התומכת בכיבוד הסדרי טיעון. העותר מציין כי נוכח העומס המוטל על מערכת השיפוט הצבאית באזור –כיבוד הסדרי טיעון מקבל משנה תוקף, כעניין של מדיניות. באשר לעונש שהסכימו עליו הצדדים, טוען ב"כ העותר כי אף שמדובר בעונש מקל יחסית, הרי שאין הוא חורג ממתחם הענישה הסבירה במידה המצדיקה את פסילתו של הסדר הטיעון. עמדת ההמדינה היא כי דין העתירה להידחות על הסף הן מכיוון שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים והן מחמת השיהוי הרב שבו לוקה העתירה, ללא שניתן כל הסבר שיצדיק את השיהוי בהגשתה.

• בית המשפט העליון אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים - בית המשפט העליון יתערב בהכרעות בית הדין הצבאי לערעורים אך ורק במקרים של פגמים ממשיים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק.

• העותר מיצה את זכות הערעור העומדת לו - העותר מיצה את זכות הערעור העומדת לו בבית המשפט הצבאי לערעורים, ואף ערעורו התקבל במובן זה שעונשו הוקל. זאת ועוד: העתירה הושגה בשיהוי ללא כל הסבר מספק.

עונשו של מסיע המחבל יוותר על-כנו: 24 שנות מאסר.

- בפני השופטים אשר גרוניס, אסתר חיות, חנן מלצר - בשם העותר: עו"ד מג'יד חמדאן - בשם המשיבים: עו"ד ליאורה וויס בנסקי