בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער, על-פי הודאתו, בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) ל
חוק העונשין, התשל"ז-1977, ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין). בית המשפט גזר על המערער 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 12 ימי מעצר, ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כאשר התנאי הוא שהמערער לא יבצע כל עבירת אלימות, למעט עבירה של תקיפה סתם, כאמור בסעיף 379 לחוק העונשין.
בכתב אישום שהוגש נגד המערער, נטען כי בחודש יולי 2006 התפתח ויכוח בין המערער לבין שני אחיו. במהלך הוויכוח בערה חמתו של המערער, הוא נטל מוט ברזל ותקף באמצעותו את אחיו. לאחד מהם נגרם שבר בקדמת הגולגולת, שטפי דם בראשו ונזקים נוספים, והוא אושפז. לאח השני נגרם שבר בידו וגם הוא נזקק לטיפול רפואי. המערער הואשם בקשר עם האמור בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין), חבלה חמורה בכוונה בנסיבות מחמירות, ופציעה בנסיבות מחמירות. הצדדים קיימו הליכי גישור במהלכם הגיעו להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום במובן זה שנמחק האישום המייחס למערער עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, המערער חזר בו מכפירתו והודה בכתב האישום המתוקן, והורשע על יסוד הודאתו.
היות שהסדר הטיעון שתק בשאלת העונש נדרש בית המשפט לתסקיר מבחן. תסקיר זה תיאר את רקעו המשפחתי של המערער, והוסבר שנראה שעל בסיס זה הוא פעל מתוך דחפים, יצרים וחסכים רגשיים עמוקים. עם זאת הומלץ שלא לשלוח את המערער למאסר בפועל, כי אם להסתפק בצו שירות לתועלת הציבור, בנוסף לעונש מותנה ולהתחייבות כספית, כל זאת לאור מערכת היחסים עם אחיו, שהשתפרה והשתקמה, העובדה שאחיו אינם חשים עוד מאויימים ממנו, ובשל היותו אב למשפחה צעירה.